קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ראש השנה· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ב
מתני' ועוד זאת היתה ירושלים. בעודה בבניינה יתירה בתקיעת שבת על יבנה:
כל עיר שהוא רואה וכו'. בגמרא מפרש לה:
גמ' והן וכו'. והוא שיהו כל הדרכים האלו דתנן במתני' בעיר ההיא ולאפוקי דלא נטעה לומר דאו או קתני:
ועיר. יושבת מלמטה בנחל:
ההר מפסיק. בין ירושלים להעיר לכך שומעת שהיא סמוכה ואינה רואה שההר מפסיק ביניהם:
חוץ לתחום. שבת דאסורין לבא בשבת לירושלים לפיכך אינן נחשבי' כבני העיר:
היתה יכולה לבא לירושלים ע"י עירוב. מהו שיהו מותרין לתקוע כיון ששומעה וקרובה ויכולה לבא:
ופריך היך מה דאת אומר וכו' ואמר אף ביבנה כן. שיהו תוקעין בעיירות הסמוכות ורואות ומ"ט נחלק ביניהן:
ומשני ירושלים דבר תורה. מן התורה תוקעין בה כדאמרי' לעיל בא' לחדש והקרבת' והעיירות הסמוכות לה ממש שהן נבלעין בתוך עיבורה של עיר דבר תורה שהן כבני העיר ממש:
וריב"ז מתקן. סייג לדברי תורה שיהו תוקעין בכל העיר שהיא קרובה ושומעה וכו':
ויבנה. שיהו תוקעין בה הוא מדבריהן מתקנת ריב"ז וכ"ש שיהו תוקעין בעיירות הסמוכות לה שהן מדבריהן:
וריב"ז מתקין על דבריהן. בתמיה וכי עבדינן תקנתא לתקנתא לכך אין תוקעין ביבנה אלא בב"ד בלבד:
יצאו ב"ד ממקום. ישיבתן לא היו היחידים תוקעין בשבת ביבנה שאין תוקעין אלא בפני ב"ד בלבד:
אפילו מבית לבית. אם יצאו מבית לבית או מחדר לחדר ועדיין הן באסיפה א' מי הוה כאלו לא נתפרדו או דלמא כל שעמדו פ"א כשלא בפני ב"ד דמי:
טרקלין. חדר גדול:
קיטון. חדר קטן:
א"ל בי ר'. כלומר אדם חשוב ע"כ שמעתי דאם יצאו לא היו תוקעין אבל לא שמעתי אם עמדו וחזרו וישבו מה דינו: