אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ראש השנה· רבי דוד פרנקל

פרק ג · הלכה ז

הלכה ו

מתני' בור. חפירה בקרקע:

דות. מקום מוקף מחיצות על הארץ:

פיטם. כלי גדול של חרס:

אם קול שופר שמע. העומד חוץ לבור ושמע קול תקיעת התוקע בבור דאילו אותן שבבור לעולם יוצאים:

אם כוין לבו. לצאת יצא אע"פ שלא כיון התוקע להוציאו דבחזן הכנסת איירי שתוקע והוא מתכוין להוציא כל השומע אבל התוקע להוציא היחיד צריך שיכונו השומע ומשמיע:

גמ' אבל עמד. ושכח אם כיון או לא א"צ לתקוע שנית דחזקה כיון:

אם קול פנימי שמע. כגון שהפנימי ארוך מן החיצון שאין כאן אלא קול פנימי:

אם קול חיצון. נמי שמע לא יצא דה"ל קול שני שופרות א"נ אפי' לא שמע אלא קול החיצון לחוד לא יצא דאיכא חציצת הפנימי:

הפכו. כהפיכת החלוק לעשות פנימי לחוץ מהו:

ה"ג גרדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר וכ"ה ברא"ש:

זה ביטל חללו. זה שהפכו ביטל חללו הראשון וזה שגרדו הניח עדיין חלל הראשון הלכך כשר. ה"ג ותוקע מן הקצר שנאמר מן המיצר קראתי יה כך היא גירסת רא"ש ור"ן:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ראש השנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה