קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ראש השנה· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ז
מתני' בור. חפירה בקרקע:
דות. מקום מוקף מחיצות על הארץ:
פיטם. כלי גדול של חרס:
אם קול שופר שמע. העומד חוץ לבור ושמע קול תקיעת התוקע בבור דאילו אותן שבבור לעולם יוצאים:
אם כוין לבו. לצאת יצא אע"פ שלא כיון התוקע להוציאו דבחזן הכנסת איירי שתוקע והוא מתכוין להוציא כל השומע אבל התוקע להוציא היחיד צריך שיכונו השומע ומשמיע:
גמ' אבל עמד. ושכח אם כיון או לא א"צ לתקוע שנית דחזקה כיון:
אם קול פנימי שמע. כגון שהפנימי ארוך מן החיצון שאין כאן אלא קול פנימי:
אם קול חיצון. נמי שמע לא יצא דה"ל קול שני שופרות א"נ אפי' לא שמע אלא קול החיצון לחוד לא יצא דאיכא חציצת הפנימי:
הפכו. כהפיכת החלוק לעשות פנימי לחוץ מהו:
ה"ג גרדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר וכ"ה ברא"ש:
זה ביטל חללו. זה שהפכו ביטל חללו הראשון וזה שגרדו הניח עדיין חלל הראשון הלכך כשר. ה"ג ותוקע מן הקצר שנאמר מן המיצר קראתי יה כך היא גירסת רא"ש ור"ן: