קרבן העדה על תלמוד ירושלמי ראש השנה· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ב
מתני' כלונסאו'. עצים ארוכים וגבוהים כדי שיראו למרחוק:
וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן. כל אלו מרבים שלהבת:
מהר המשחה. הר הזיתים שהוא נגד ירושלים במזרחה:
כל הגולה. בני בבל:
כמדורות אש. שכל א' וא' נוטל אבוקה ועולה לראש גגו:
גמ' דדנין. מין עץ ובלע"ז קורין לו דני"ן:
מקזנה. נמי מין עץ הוא אלא שבמקומו לא היו מצויין דדנין:
שלא יטעו ויאמרו כוכב הוא. לכך מעלה ומוריד ותו ליכא למטעי:
אר"י. לזה לא מהני מוליך ומביא דהא חזינן כוכב שעולה ויורד וחזינן כוכב שעולה ובא וא"כ עדיין איכא למיטעי בכוכב:
בהרי מכוור וגדור. היו משיאין משואות:
כד סלקינן וכו'. כשהיינו עולין לראש בית בלתין והיינו רואין דקלים שבבבל כבהמות מלשון אסרו חג בעבותים א"נ כקוצים מלשון חגים ינקופו: