קרבן העדה על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ב
מתני' של זהב ונמצא של כסף וכו'. דאיכא דניחא ליה בהא ואיכא דניחא ליה בהא:
מתני' בת ושפחה גודלת. קולעת שער. אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש אינה מקודשת. דדברים שבלב אינן דברים:
גמ' בכוס זה. אמר לה התקדשי לי בכוס זה אם יש בו ובמה שבתוכו שוה פרוטה מתקדשת דבשניהם זכתה ומצטרפו' לשוה פרוטה:
ה"ג זכה בו אם יש וכו'. וה"פ אמר לה זכה בו אם יש במה שבתוכו לחוד ש"פ מתקדשת:
לא זכת. טעמא קאמר למה אין מצטרפין גם שיווי הכוס עצמו לפי שבלשון זה שאומר זכה בו לא זכת אלא במה שבתוכו בלבד:
לשבח יחסים. כגון לוי ונמצא כהן וכו' דאינה מקודשת דלא ניחא לה בשבחו שהוא מתגאה עליה ולא פליגי אלא בשבח ממון:
מתני' אמרה כן. מתני' נמי דייקא דקתני בסיפא ע"מ שאני כהן ונמצא לוי ולא פליג ר"ש:
גמ' ופריך הניחא כהן ונמצא לוי. אינה מקודשת שהטעה לגריעותא אלא כהן ונמצא לוי מ"ט אינה מקודשת הרי הטעתו לשבח:
ומשני יכולה היא לומר איני רוצה בשבחו שרוחו גסה עלי:
ופריך הניחא בן כרך ונמצא בן עיר. שאינה מקודשת שהטעתה דבכרך שכיחי כל מילי אבל לא בעיר אלא בן עיר ונמצא בן כרך מ"ט הרי לשבת הוא:
ומשני יכולה היא לומר רצוני להיות בצנעה משא"כ בכרך שכיחי רבים:
רחוק ונמצא קרוב. מ"ט הרי לשבח היא:
ומשני יכולה היא לומר. רצוני להיות מקפץ ומנתר בהליכתי לבית המרחץ ובחזירתי לביתי:
ה"ג ע"מ שאין לו בת או שפחה גודלת ויש לו ניחא. דהא חזינן דיש לו אלא ע"מ שיש לי ואין לו קאמרת דאינה מקודשת ודאי אמאי הגע עצמך למה לא ניחוש שמא יש לו אחת בסוף העולם:
כיני מתניתין. כן היא משנתינו שאמר ע"מ שיש לי בת לגדלותיך לקלוע שערך ושפחה לשמשך ואם יש לו במקום אחר לא מהני מידי דלא קיים תנאו: