קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק י · הלכה ו
מתני' ברכת השיר. אית דאמרי נשמת כל חי ואית דאמרי יהללוך ה' כל מעשיך:
בין שלישי לרביעי לא ישתה. שלא ישתכר ושוב לא יוכל לגמור את ההלל:
מפטירין. לשון הנפטר מחבירו כלומר כשנפטרין מן הסעודה אין מסיימין אותה באפיקומן ובגמרא מפרש:
גמ' כתיב בפרוע פרעות. משום דתנן כוס ד' גומר עליו את ההלל מייתי סמך מהכא שיש לומר שירה על הניסים:
התנדבו ראשי עם. כשעושה ה' נס לישראל ונוקם נקמתן יתנדבו עם לומר שירה והיינו דכתיב בתר הכי ברכו את ה':
ראשי עם. שהן יודעין לרצות ולשבח לקונם:
התיבון. הקשו הרי גאולת מצרים ולא אמרה שירה אלא על הים:
ומשני שנייא היא. שאני התם שהיא היתה תחילת גאולתן ולא היתה גמר הגאולה עד עברם הים:
ופריך הרי בגאולת מרדכי ואסתר. שלא אמרו שירה:
שהיו בח"ל. ואין אומרים שירה על נס שבחוצה לארץ לאחר שבאו לארץ:
לא נגאלו מן המלכות. ואין זו גאולה שלימה:
ופריך למה. לא ישתה בין שלישי לרביעי:
כדי שלא ישתכר. ותו לא מצי למימר הלל:
ופריך כבר משוכר הוא. שהרי כבר שתה כל צרכו בסעודה ואין חילוק בין ששותה בתוך הסעודה לשותה לאחר הסעודה:
ומשני יין שלאחר המזון משכר. לכך לא ישתה משא"כ יין שבתוך המזון אינו משכר וה"ה יין שלפני המזון אינו משכר:
מיני זמר. שהיו מזמרין לאחר אכילה ובלילי פסחים לא היו מזמרין מפני ההלל שמזמרין אחר האכילה:
מיני מתיקה. ולשון אפיקומן אפיקו המזון שעל השלחן והביאו מיני מתיקה:
ערדילי. כמהים ופטריות:
וגוזלייא. גוזלות שהיו רגילין לאכול אחר הסעודה: