קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק י · הלכה ד
מתני' וכאן הבן שואל. שעכשיו באין לעקור השלחן נותן הבן לב לשאול מה נשתנה:
כולו צלי. אתי' כמ"ד בפ' אלו דברים שאף החגיגה באה צלי:
מתחיל בגנות. מתחל' עובדי עכו"ם היו אבותינו ומסיים בשבח שקרבנו המקום לעבודתו וגאל את אבותינו ממצרים:
וכל שלא אמר. טעמן של ג' דברים אלו לא יצא ידי חובתו כראוי:
גמ' כנגד ד' בנים דברה תורה. ד' מיני תשובות כתובות בתורה דע"כ לומר שהן כנגד ד' מיני בני אדם:
בחוזק יד הוציאנו. כוללים אף השואל עמהם:
מה העבודה הזאת לכם. כאלו לא ניתנו המצות אלא ליגע בני אדם והרי זה רשע גמור שהן מצות ה' הנתונות לטובות בני אדם:
מכיון. שהוא רשע וגם הוציא עצמו מן הכלל:
אלו היה אותו האיש. כלומר הרשע הזה:
לא היה נגאל. שהרשעים מתו בימי אפילה:
מה זאת. על מצוה אחת הוא שואל והיא שרואה שאוכלים בשר הרבה עד כדי שבען מה שאין עושים כן בשאר ימות השנה:
שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. לכך אוכלי' הרבה מפסח:
שלא יהא עומד וכו'. אף זה למדוהו שאין אוכלין הפסח בב' מקומות:
את פתח לו. שנאמר והגדת לבנך אע"פ שאינו שואל:
מתניתא אמרה כן. אף ממתניתא שמעינן דשאינו יודע לשאול פותחין לו: