אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל

פרק י · הלכה א

פרק י

מתני' ערב פסחים. כלומר ערב ששוחטין בו פסחים א"נ ע"פ ראשון ופ"ש:

סמוך למנחה. קודם למנחה מעט כמו חצי שעה בתחלת שעה עשירית דתמיד קרב בתשע ומחצה והוא זמן מנחה וקודם למנחה חצי שעה הוי בתחלת שעה עשירית:

לא יאכל אדם. כדי שיאכל מצה לתיאבון וכדמפרש בגמ' עד שיסב. במטה ועל השולחן כדרך בני חורין:

ולא יפחתו לו. גבאי צדקה המפרנסין העניים:

ואפי' הוא מתפרנס מן התמחוי. דהוא עני שבעניים דתנן בפיאה מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מן התמחוי:

ד' כוסות. כנגד ד' לשונות של גאולה האמורים בגלות מצרים והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי:

גמ' מתניתא דר"י. דסובר דאסור לאכול בע"ש וי"ט סמוך למנחה ומתני' דתני ערב פסחים לאו דוקא א"נ קמ"ל דאפילו ערב פסח שני לא יאכל סמוך לחשיכה כדי שיכנס לשבת בתאוה. ותהי' קדוש וסעודת שבת חביב עליו:

עד שעה שהוא משלים. סעודתו ואין צריך להפסיק:

מפסיקין לשבת. אם התחיל סעודתו בהיתר קודם מנחה שאוכל והולך עד שתחשך אפילו לרבי יהודה מפסיק סעודתו מיד כשיחשיך ומברך בה"מ או עוקר השלחן ואח"כ מקדש היום:

וקדש עליהן. שהחשיך:

רצונך שנפסוק לשבת. ונחוש לדברי ר' יהודה שהיה. אומר מפסיקין לשבתות:

הגם לכבוש. כלומר בפני אתה מביישיני:

א"ל. רשב"ג:

פורס מפה. על הלחם ומקדש באמצע סעודתו:

מהו. לאכול בערב שבת וערב יום טוב סמוך למנחה מיני כיסנין והן מיני מתיקה:

תרגימא. פירות ובשר:

סחה וצחא. רחץ סמוך למנחה בערב פסח והוה צמא לשתות:

בגין דאתא צמא. בשביל שבא לו הצמא מהו שישתה:

לטעום כלום. משמע דאפי' שתייה אסורה:

כבא על ארוסתו בבית חמיו. שקרוב יום מועד הנישואין ולא כבש יצרו להמתין כך זה לא כבש ליצרו להמתין באכילת מצה עד הערב:

בין חמץ ובין מצה אסור. לאכול בע"פ כל היום חמץ משום דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי לא תשחט הפסח ועדיין חמץ קיים ומכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו שחרית כדתנן פ"ק דזבחים ומצה אסור מדר' לוי שהוא כבא על ארוסתו בבית חמיו:

ופריך ור'. מי הוה תלמידו דר"י בן בתירא דנהג כוותיה אע"ג דלית הלכתא כוותיה הא תלמידו דר"י בן קודשיי הוה רבי:

אלא. היינו טעמא דלא אכל בע"פ בשביל שהיה ר' בכור ונהגו הבכורות להתענות בע"פ:

והוה אכיל. ש"מ דליתא להך טעמא:

לא מן הדא. לא מטעם זה שהיה בכור לא אכל אלא לפי שר' אסתניס הוה וכשאכל ביום לא היה יכול לאכול בלילה לכך לא אכל בע"פ:

ה"ג ולכך לא הוה אכיל ביממא כדי שיכנוס למצה לתיאבון:

וכאן. בלילי פסחים חובה לאכול בהיסיבה להודיע שיצאנו מעבדות לחירות:

אותו כזית. פסח ומצה:

אפילו עבד לפני רבו ואשה לפני בעלה מהו שיהו חייבים בהסיבה או לא:

ה"ג א"ל בריבי ע"כ שמעתי. כלומר אדם גדול ע"כ שמעתי מריב"ל וזה לא שמעתי ממנו:

לפי שאין וכו'. כלומר אע"פ שאין ערב לאדם אפילו לאכול מתוך קופה שאינה שלו אפ"ה כאן משום פרסומי ניסא צריך לאכול אפי' מן התמחוי שאינו שלו:

מסנים. מנעלין כדתנן בכתובות שעושה לה מנעלים ממועד למועד:

וצלצולין. הם בגדים קטנים:

אמרין. אמרו שר"ט עשה כן לחלוק אגוזים וקליות כדי שלא ישנו:

כנגד ד' כוסות של פרעה. ונרמזה גאולת ישראל בהאי עניינא כדדריש בב"ר והנה גפן לפני אלו ישראל גפן ממצרים תסיע:

ד' כוסות של פרעה. שנאמרו בענין החלום ופתרונו:

כנגד ד' מלכיות. ששיעבדו בנו והם כשדיים ומדי ויון ואדום:

דיפלו פוטירין. כוסות כפולות אחר המרחץ שנכנס בכל הגוף כך הכוסות אלו יכנסו בגופות הרשעים לעתיד:

והדין כוס ישועות. והאי קרא כוס ישועות משמע תרי דה"ל למכתב כוס ישועה אלא חד לימות המשיח וחד לימות גוג:

תמן תנינן. בשבת פ' המוציא יין:

כמה הוא שיעורן של כוסות. כוס הנזכר במתניתין כמה שיעורו:

ישנן רביעית של יין האיטלקי. דלכל כוס סגי ברובע רביעית יין כדי שימזגנו ויעמיד על רביעית דכל חמרא דלא דרי על תלת מיא לאו חמרא ה"ה כוס דמתניתין בכוס של רובע רביעית איירי:

תמן תנינן. בפ' מפנין:

כמה הוא שיעורו של קופה. כמה מידות תהא מכילה הקופה:

דתנינן. בשקלים פרק ג':

של ג' סאין היו תורמין. ה"ה קופות דמפנין בקופות של ג' סאין איירי:

ר"י היא. הא דתני במתני' כדי מזיגת הכוס אתיא כר"י:

הכי גרסינן רבי יודה אומר כדי מזיגת הכוס הדא אמרה מזוג כדי מזיגת הכוס וכ"ה בשקלים. וה"פ שמע מינה כדרך שבני אדם למזוג:

מזוג בכמה. מי בעינן רביעית שלם או סגי בפחות מזה:

ר"י אומר כדי מזיגת הכוס. והיינו ג' חלקי רביעית:

כמה הוא שיעורן של כוסות. אנו שאין ידוע לנו שיעורו של רביעית האיטלקי במה נשער כוס של פסח:

טיטרטרן ורביע. מדה ששמה טיטרטון כולה ועוד רביעית המדה הזאת תוסיף עליה ותמצא רביעית של תור' שלם:

מהו לשתותן. כל הד' כוסות בכרך א' בזה אחר זה בלי הפסק בנתים:

בהלל. של לילי פסחים אם שמעה בבה"כ שכך היה מנהגם לומר הלל בלילי פסחים זכר למקדש שאמרו הלל בלילי עשיית הפסח וקאר"י אם כיון לבו לצאת בקריאה זו יצא וא"צ לאומרו עוד בביתו:

הדא אמרה. זאת אומרת שאם שתאן בבת אחת יצא שהרי אין דבר מפסיק בין שלישי לרביעי:

מהו לשתותן מפוסקין. פי' מהו שיהא מותר להפסיק בשתית כוס אחד כמה פעמים:

אם שותה הוא מפוסקין אינו משתכר. אבל אם ישתה בפעם אחת דוקא הוא משתכר דיין מגרונו שבע:

מהו לצאת ביין של שביעית. כיון דלא קרינן ביה לכם וקס"ד דד' כוסות בעינן לכם כמו מצה וכי היכא דאין יוצאין במצה כך אין יוצאין בד' כוסות או לא:

בקונדיטון. יין שיש בו בשמים:

מהו לצאת מזוגין. יותר מג' חלקים:

והוא שיהא בהן טעם יין. משמע דאפילו עד ששה חלקים מים יוצאין בו:

מבושל כדי תבל. צריך שיהא מבושל שיתן בו הבישול טעם כתבלין אבל מבושל יותר מדאי לא:

וחזיק רישיה. וכאיב ליה ראשו עד עצרת לכך הכשיר במבושל שאינו מזיק כל כך:

חמתיה וכו'. ראתה אותו אשה אחת משרי ארמיים שפניו מאירין:

חדא מן תלת וכו'. א' מג' דברים אלו בך:

או מלוה בריבית. שאין לו דאגת פרנסתו:

או מגדל חזירין. שמרויח הרבה:

אלא אולפני שכיח לי. תלמודי מצוי בידי ל"א שמצוי לו לחדש דברים בתורה והן מאירין פניו:

חמוני'. ראו אותו:

אשכח רבי אבהו. מציאה לכך פניו צהובין:

תוספתא עתיקתא. תוספתא ישנה שלא ראה אותה מימיו מצא וראה בה דברים חדשים ושמח בה:

לוג דאורייתא. לוג הכתוב בתורה:

תומנתא וכו'. מדה הישנ' שמודדין בה המורייס בציפורי:

חכים אנא לה. מכיר אני המדה הזאת ודבית רבי ינאי מודדין בה דבש:

חצי שמינית. מדת טבריה הישנה היא רביעית של תורה:

הדא דידן הוות. מדה שהיתה לנו מקדמית:

ולמה לא קרי לה עתיקא. שהרי בזמן ההוא לא היתה המדה ההיא וכבר עברה והל"ל הדא עתיקתא כדאמר ר"ח דאף ר"י היה במקומו של רבי חנינה:

ומשני בגין דהוות ביומוי. אף על גב דכבר עברה מכל מקום אין לקרותה ישנה כיון שהיתה בימיו:

אית דאמרין. בא לתרץ ולמה אמר ר"ח עתיקתא לכך קאמר דהוות זעירא וכו' כלומר שנפחתה מרביעית ואח"כ הוסיפו עליה ואוקמוה ארביעית ואח"כ פחתו אותה ולא פחתו אותה כבראשונה וזה היה בימי ר"י הלכך לא מצי למימר עתיקתא דס"ד אמדה הפחותה קאמר ואי הוי הפחת בפעם שני כמו בראשונה שפיר המ"ל עתיקתא דאין לטעות דאמדה שנפחתה קאמר דא"כ הל"ל הא דאית לן השתא היא מדת רביעית וע"כ היינו מפרשין דאמדה גדולה קאמר אבל השתא דקאמר דהשתא נפחתה מהמדה קטנה שהיתה בראשונה ודאי איכא למטעי דעלה קאמר עתיקתא לכך קאמר דהוות ביומוי קודם לזו עכשיו וממילא ליכא למטעי:

יבש בכזית. אם הוציא לרה"ר יין יבש שנקרש כזית חייב דמעיקרא הוי רביעית והא דבעינן רביעית שלם בקרוש ולא סגי ברובע רביעית משום דקרוש לאו בר מזיגה הוא:

אתיא דר"נ. דאמר אף ביין רביעית בעינן כר"ש דמתני' דאמר כולן ברביעית ולית ליה לר"י הא דאמרינן בסמוך דקרוש לאו בר מזיגה הוא:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה