קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ב
מתני' שחט גדי יאכל ממנו. ואע"ג דרגיל בטלה כיון דלא פריש ליה עליה סמיך:
יאכל מן הראשון. והשני ישרף:
שכח מה אמר לו רבו. שפירש לו גדי או טלה וזה שכח:
וטלה שלי. ואף ע"ג דמה שקנה עבד קנה רבו איירי שהולך העבד אצל רועה הרגיל אצל רבו ורוצה בתקנת רבו ואומר לו אם גדי אמר לך רבך גדי שלו וטלה שלך על מנת שאין לרבך רשות בו דכה"ג קנה העבד:
שניהם יצאו לבית השריפה. דלא ידיע הי דהאי והי דהאי ואין פסח נאכל אלא למנוייו:
ופטורין מפסח שני. דשחיטה וזריקה מעלייתא היא חדא אהאי וחדא אדהאי וקמי שמיא גליא:
גמ' דר' נתן היא. הא דתני במתני' ופטור' מלעשות פסח שני אתיא כר' נתן דקס"ד ששכח רבו בין שחיטה לזריקה דכי מיזדריק לא היה ראוי לאכילה ואפ"ה פטורין מפסח שני ש"מ דזריקה בלא אכילה מהני ואין האכילה מעכבא וכדר' נתן:
ה"ג תיפתר ששכח רבו בין זריקה לאכילה. וה"פ לעולם אף כרבנן אתיא מתני' והא דפטורין מפסח שני שרבו שכח לאחר זריקה וכי מיזדריק בכשרות אזדריק:
מתיב חד מרבנן. הקשה א' מן החכמים:
ואמרין הוא הוה. ויש אומרים שחזקי' בעצמו היה המקשה:
ה"ג שכח מה אמר לו רבו ישחוט גדי וטלה שכח רבו מה אמר לי וכו'. וה"פ מדרישא איירי קודם שחיטה כדתני ישחוט גדי וטלה סיפא נמי קודם שחיטה וע"כ לומר דר' נתן היא ואפי' בשחיט' בלא אכילה מכשיר:
צריך להמנות על פסח אחר. דסובר ב"ח נידחין:
כל הספיקות דר' נתן אינון. כל מקום שתמצא דבספק פסח דאסור באכילה ואפ"ה פטור מפסח שני דע שהוא אליבא דר' נתן אבל לרבנן חייב בפסח שני:
חוץ מן הזורק דם חטאתו ודם אשמו. בע"פ אחר התמיד דאפי' אליבא דרבנן הפסח כשר:
ספק בלילה זרק. והזריקה פסולה דכתיב ביום זבחכם:
וספק כפרה כיפר. ומותר לאכול בקדשים ואפי' אכילה איתנהו ביה: