אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל

פרק ו · הלכה ד

הלכה ג

מתני' אימתי מביאים עמו חגיגה. עם הפסח בי"ד:

בזמן שהוא בא בחול ובטהרה. דאע"ג דפסח דחי שבת וטומאה חגיגה לא דחיא שבת וטומאה:

ובמועט. שהיה הפסח מועט לאכילת בני החבורה ואוכלין החגיגה תחילה כדי שיהא הפסח נאכל על השובע כדמפרש בגמ' במרובה. שהיתה החבורה מועטת ודי להן בפסח לבדו:

ובטומאה. שרוב ציבור טמאין:

אין מביאין עמו חגיגה. שחגיגת י"ד היא רשות:

מן הצאן ומן הבקר. משא"כ פסח שאינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים:

גמ' היתה באה מן המעשר. ממעות מעשר שני:

דבר שהוא חובה בא מן המעשר. בתמיה הא קי"ל כל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין:

ופריך ולא יאכל הפסח על השובע. ומה בכך:

שלא יבא לידי שבירת עצם. שמתוך שהוא רעב לאכול הבשר שסביב העצמות ישבור עצם מעצמות הפסח וכתיב ועצם לא תשברו בו:

חגיגה הבאה עם הפסח. בארבעה עשר:

היתה מתבערת עמו. כלומר לא היתה נאכלת אלא עד שהפסח נאכל:

ופריך איתא חמי. בוא וראה הא אין זמן אכילתן שוה:

ותימר הכין. ואת אמרת כן דביעורן שוה:

ומשני בעולה עמו על שלחנו. בשר חגיגה העולה על השולחן עם הפסח צריך לבער בזמן ביעור הפסח שאי אפשר שלא נדבק בו מן הפסח:

התבשילין וכו'. כלומר ולא עוד אלא אפי' התבשילין העולין עמו על השלחן צריך לבערן בזמן הפסח מטעם זה שנדבק בו מן הפסח:

הדא אמרה. זאת אומרת מי שאוכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך לבער גם החתיכת לחם שהיה על השלחן בשעה שאכל הגבינה:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה