אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל

פרק ד · הלכה ד

הלכה ג

מתני' שלא לאכול. שנראה כאוכל פסח בחוץ:

מקום שנהגו להדליק. בגמרא מפרש טעמא:

גמ' אפי' בשר עגל. מי אסור לאכול צלי בלילי פסחים מי אמרי' בשר בבשר מיחלף או דלמא כיון דלא אתי פסח מעגל שרי:

א"ל אפילו בשר עגל. אסור:

אפי' בשר עוף. מי אסור או לא:

סברין מימר אפי' ביצה. צלוי' או קולקס אסור דקס"ד דטעם דאוסר בשר עוף משום דצלי בצלי מיחלף:

קולקס. מין לוף וצולין אותו וי"ג קולייס והוא מין דג וכ"נ עיקר:

ובלבד מן השחיטה. דוקא דברים הטעונים שחיטה וצלויים מיחלפי אבל שאר דברים אפי' צלויים לא מיחלפי בפסח ושריין:

יה"כ שחל להיות בשבת. מדליקין בכל מקום דנר שבת מצוה:

שהרי יה"כ שחל להיות בשבת וכו' מדליקין. מפני כבוד שבת וה"ה המדליקין ביה"כ מפני כבוד יה"כ משובחים:

שהרי האיש הזה צנוע. בכל ימות השנה ואינו משמש לאור הנר הלכך כשיש לו נר לא ישמש א"כ הוא משובח שהוא צנוע לעולם:

מפני הרגל עבירה. שניהם טעמייהו שלא יבא לידי הרגל עבירה:

שהוא רואה ומתבייש. דאין משמשין לאור הנר:

שלא יראה. את אשתו ויתאוה לה שאין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות:

לכן צריכה. לא נצרכה הא דתני אפי' ב"כ אלא לומר דאפי' במקום שנהגו שלא להדליק מדליקין בב"כ ומרחצאות וכדפרישית במתני' מהו להדיח ירקות כבושין בחומץ או במלח או שלוקין ביה"כ שחל להיות בשבת דביה"כ שחל להיות בחול ודאי שרי:

מה טעם אמרו. שביה"כ שחל בחול מותר להדיח מן המנחה ולמעלה:

מפני הסכנה. שיהיה מאכלו מוכן לאכול לערב מיד:

שנייא היא וכו'. כלומר א"כ מ"ש בחול ומ"ש בשבת לעולם איכא סכנה ומותר:

מתניתא פליגא על ר"א. מתניתין דפ' שתי הלחם קשיא לר"א:

חלות של לחם הפנים. שהיו ראויין לאכלן ביום השבת בשעה שנוטלין אותן מעל השלחן וביה"כ לא היו יכולין לאכלן מפני התענית לכך הן מתחלקות בערב במוצאי שבת ולא המתינו עד למחר שנפסלות בלינה לאחר שנסתלקו שמעינן מיהת שביום לא היו מתחלקות דאסור להכין משבת לחול וקשיא לר"א דמתיר להדיח כבשים ושלקות:

ומשני שנייא היא. שאני חלוקות חלות שדבר קל הוא ואינו מאריך בה ואיכא למיחש שמא יאכל אבל הדחת כבשים שצריך זמן רב ובתוך כך יזכור שהוא יה"כ ולא יבא לאכול:

ה"ג מתניתא פליגא עלוי דר"א:

יה"כ שחל להיות בשבת שבתון שבות. דבשבת בראשית כתיב שבתון שבת קדש ושבתון משמע שבות:

ובחול שבתון שבות. ביה"כ שחל בחול נמי כתיב שבת שבתון:

וקשיא אם בחול שובת ביה"כ.:

בשבת לא כ"ש. יום הכפורים שחל בשבת פשיטא ששובת:

לא נצרכה אלא לאשמועי' דאפי' בדברים שמותר ביה"כ שחל בחול שובת מהם ביה"כ שחל בשבת ושבתון שבות דכתי' ו גבי יה"כ לאו ממלאכה המעכבות להתענות מדסמך לועניתם:

ואיזו זו הדחת כבשים ושלקות. וקשיא לר"א דמתיר אפי' ביה"כ שחל בשבת:

נראין דברים. הא דמותר לקנב כבשים ושלקות מן המנחה ולמעלן דוקא דברים שדרכן לאכלן צונן שיש טורח גדול בקניבתן ואיכא למיחש לסכנה:

אבל בדבר שדרכן ברותחין. אסור עד דידו מתחממת יכול לקנב ואין בו שהייה:

גלשא. מחומם הרבה וכ"ה בבבלי פ' כל שעה:

אם אומר את כן. לחלק בין דבר שדרכו לאכול צונן ובין דבר שדרכו לאכול רותח:

אף הוא מתבייש. להראות שהוא רוצה לאוכלו צונן דמיחזי כרעבתנות' ונמצא בא לידי סכנה הלכך אין לחלק והכל מותר:

מהו מימר לחליטה. מהו שיאמר לעכו"ם העושה חליטות והוא מין אופה שיעשה לו חליטה ביה"כ כדי שיהא מוכן לו בערב:

תופין. חלות שנאפין הרבה פעמים כדי שתהיה נאה לו והוא מלשון המקרא תופיה ואמרו בת"כ תאפה נאה ר' אומר תיאפה הרבה:

זה אוכל נפש. עשיית חליטה והתופין הוא אוכל נפש אבל עשיית פתיל' אינו אוכל נפש ואסור:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה