קרבן העדה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ב
מתני' ממקום שכלו. לחיה מן השדה וחייבין בני המקום לבערן מן הבית והוליכן זה למקום שלא כלו ובני אותו מקום עדיין אוכלין מן הכנוסין בבית:
חייב לבער. משום חומרי המקום שיצא משם:
צא והבא לך אף אתה. מפרש בגמ' ה"ג כלו מטיבריה וכו'. אדר"י קאי הא דאמר רבי יהודה צא והבא לך אף אתה אמוליך ממקום שלא כלו למקום שכלו פליג שיכול לומר צא והבא לך אף אתה מציפורי ששם לא כלו ואין בזה מחלוקת ושינוי מנהג כיון שפירות ממקום שמותר הם:
גמ' דתנינן תמן. פרק ט' דשביעית:
אוכלין. פירות שביעית על המופקר על ידי שמצוי מאותו המין במקום המופקר אבל אם כלו ממקום המופקר אע"פ שיש מאותו המין בגפנים שבמקומות המשומרים אין אוכלין עליו מפני החשד:
אף על השמור. דליכא חשדא שאומר לו הרי השדה לפניך צא והבא לך אף אתה: