קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ז
מתני' אמת המים. אפילו ברה"י כרמלית היא:
עשו לה מחיצה. בתוך אוגנה על פני רחבה שהוא ניכר שבשביל המים נעשית:
בכניסה וביציאה. שנראה כאלו המים מתחילין בחצר זו:
של אבל. שם העיר והיתה עוברת תוך החצירות וממלאין הימנה בחצירות דמהניא לה מחיצות הכותל התלויה עליה ורבי יהודה לטעמיה דפליג נמי אבור:
שלא היתה כשיעור. כרמלית או בעומק עשרה או ברוחב ד' שאין המים נעשין רשות לעצמן להחשב כרמלית אא"כ בעמוקין עשרה ורחבן ד' וכי הוו ברה"י הוו רשות לעצמן:
גמ' מתניתא. מתניתין איירי באמת המים שרחבה ד' ועמוקה י' דה"ל רשות לעצמה:
ובפרוצה מכאן ומכאן. שהאמת המים יוצאת חוץ לחצר מב' הצדדין:
נותן לחי וקורה מכאן. בצד הפרצה:
לא נמצא וכו'. אנפרצה מרוח אחת פריך דמשמע שלצד השני יש חצר אחרת ואינה פרוצה לר"ה וקשיא ליה א"כ שתי החצירות משתמשין באמת המים:
שהיו בתים מצד א'. ולא חצירות ומן הבתים אינו יכול להשתמש ואינן אוסרין על בני החצר:
שמותר לטלטל ומותר למלאות:
ר' חיננא אמר מותר. דכיון דאינה רשות בפני עצמה אינה אוסרת:
רבי מנא אמר אסור. דהא מיהת כרמלית היא אלו הוה ברה"ר אף כאן חולקת רשות לעצמה:
א"ל מפני שלא היה בו כשיעור לא היתה לא עמוקה וכו'. כל זה מדברי אמרו לו הוא וכ"מ בבבלי:
ה"ג אבל אם היתה עמוקה עשר' ואינה רחבה ד' אסור ואפילו רחבה ד' ואינה עמוקה עשרה אסור. וה"פ ואיכא למידק מינה דוקא הואיל ואית ביה תרתי שלא היתה עמוקה עשרה ואינה רחבה ד' אבל ברחבה ד' אע"פ שאינה עמוקה י' או עמוקה י' אע"פ שאינה רחבה ד' אסורה וקשיא לתרווייהו:
ומשני מה דהוה עובדא הוה עובדא. כלו' מעשה שהיה כך היה ולעולם כל שאינה עמוקה עשרה ורחבה ארבעה מותר: