קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ד
מתני' את עירובו. עירוב חצירות:
בבית שער. מקום הסמוך לשער החצר ורגילין להושיב שם שומר שלא יכנסו בני רשות הרבים לחצר:
והדר שם. בבית שער שבחצר:
אינו אוסר. על בעל החצר וא"צ ליתן את הפת דלאו דירה היא:
והדר שם. אם השאיל בעל הבית בית התבן שלו לאחר לדור שם אוסר עליו בחצר הואיל ופתוח לחצר:
אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית. שיש לבע"ה מקום בדירתו של זה שנותן שם כליו להצניע:
אינו אוסר עליו. דכל רשותא דחצר דידיה הוא כאלו דר עמו בבית:
גמ' הדא דאת מר. הא דאמרת במתני' דבבית שער אינו עירוב:
בבית שער דיחיד. דחצר של יחיד שאינו קבוע שאין צריך לו כל כך שהרי יכול לנעול לחצירו:
אבל בבית שער של רבים. שהחצר צריך להיות פתוח תמיד מפני הנכנסים והיוצאין וצריך שימור הרבה ה"ל כבית קבוע ומניחין בו עירוב והדר שם אוסר:
אפילו יתד וכו'. הוה כתפיסת יד:
נשתות. נראה שהוא כיסוי כלי ויש גורסין נששית והוא כמו עששית שהוא חתיכה גדולה של ברזל:
אפילו טבלא. לוח של עץ ל"א אפילו טבלו ר"ל דברים שאינן מעושרים נ"ל וכ"מ בבבלי:
ובלבד דבר הניטל בשבת. הוא דהוה תפיסת יד ופליג אדרבי בא בר חיננא דסובר דדבר הניטל בשבת אינו תפיסת יד ואוסר דאי בעי שקיל ושדי ליה לבראי:
נכנס שלא ברשותו. הוה יכול לכנוס שלא ברשות הבעלים הדרים בבית:
אתא עובדי קומי רב. אם זה הדר בבית יכול לאסור או לא דהא תרנגולים כדבר שאינו ניטל בשבת הן שהרי אסורין לטלטל:
כיון שהוא זקוק ליתן מים. לפני התרנגולים ה"ל כדבר הניטל בשבת:
לעכברי. שם מקום:
וסמכין על הדא דרבי ינאי. שאפי' יתד סגי ואינו אוסר: