קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל
פרק ו
הלכה א
מתני' מי שאינו מודה בעירוב. כותי:
אוסר עליו. לטלטל מביתו לחצר עד שישכור הימנו רשות שיש לו בחצר ולא מהני ביטול רשות כדי שלא ילמוד ממעשיו דהעכו"ם והכותי לא ישכירו דחיישי לכשפי' ולא יבא ישראל לדור עמהם ולא ילמד ממעשיהם:
עד שיהיו ב' ישראלים. דרין בב' בתים ואוסרין זה על זה ובאין לערב ביניהם העכו"ם אוסר עליהן אבל על היחיד אינו אוסר דדירת העכו"ם לאו שמה דירה ואינו אוסר אלא כדי שלא ילמוד ממעשיו וכיון דעכו"ם חשוד אשפיכת דמים לא שכיח שידור ישראל אחד עמו בחצר ולא גזרי רבנן:
גמ' חצר של עכו"ם כדיר וסהר של בהמה. אע"ג שסתם חצירות הרבה בתים פתוחין לתוכן אין רשות העכו"ם חלוקה להיחשב רשות כל אחד ואחד לבדו דדירת עכו"ם לאו שמה דירה וישראל שאינו דר עמהן נכנס לא' מן הבתים בשבת ומותר להוציא מן הבתים לחצר ולא הוה מוציא מרשות המיוחדת לעכו"ם זה לרשות שהיא לכולן:
שמא אין הבהמ' אוסרת. בתמיה דפשיטא להו לחכמים דבהמה שהיא של איש אחר אוסרת:
מה הבהמה אוסרת. בתמיה דפשיטא ליה לראב"י דאין הבהמה אוסרת:
הלכה כריב"ן. דחפצי הפקר קונין שבית':
מה צריכ'. הא דאפשר לומר דהלכ' כריב"ן היינו לראב"י דמתני' אבל לרבנן דסוברים דעכו"ם אוסר אע"ג דחפצי עכו"ם לחפצי הפקר דמיין אפ"ה אוסרין ואין קונין שביתה ויותר היה נ"ל למחוק כל זה:
הלכה ב
מתני' בצדוקי. מתני' חסורי מחסר' והכי קתני צדוקי הרי הוא כעכו"ם ר"ג אומר אינו כעכו"ם ומעשה בצדוקי וכו':
מעשה בצדוקי שהיה דר עמנו במבוי. וביטל לנו רשותו:
מהרו והוציאו כליכם למבוי. והחזיקו בו כיון דקדש היום מיד כדי שלא יחזו' ויזכה בו קודם שזכיתם בו אתם ויאסור עליכם וש"מ דאינו כעכו"ם דאי כעכו"ם ודאי דאגירי מיניה היכי מצי למיהדר אע"ג דאפיק לא אסר דהא נקיט דמי:
ור"י אמר בלשון אחר. דלעולם צדוקי הרי הוא כעכו"ם ס"ל לרבן גמליאל ואותו מעשה אינו ראיה:
מהרו ועשו צרכיכם במבוי. מבע"י דבשבת לא מהני לכו ביטולו:
עד שלא יוציא. היינו עד שלא יצא היום ויאסור קאמר ר"ג ובגמ' איכא אוקימת' אחריתי:
גמ' ופריך דלא כן. אם לא דאמר כהנא אין הלכ' כר"י ה"א דהלכ' כר"י בתמיה הא ר"י וחכמים פליגי ולמה תהא הלכה כר"י ודאי דהלכה כחכמים והא דכהנא ל"ל:
ומשני אלא בגין וכו'. לכך הוצרך לומר דאין הלכה כר"י משום דה"א דהלכה כדברי המיקל בעירוב:
ומדרב נחמן ב"י אמר בשם ר' יהושע בן לוי דהלכה כריב"ן. דחפצי הפקר קונין שביתה:
וקשיינן עלי'. דרנב"י:
ולא כן ארנב"י הלכה כריב"ן. והא תו ל"ל דהא ריב"ן מיקל הוא:
ה"ג ומתרצינן עלה סברין מימר וכו'. וה"פ הא דהלכה כדברי המיקל בעירוב דוקא יחיד נגד יחיד אבל יחיד נגד רבים לא הלכך איצטריך לאשמועינן דהלכה כדברי ריב"ן אע"ג דרבי' פליגי עליו:
ה"ג אתא רנב"י בשם ריב"ל הלכה כריב"ן:
וכא תהא וכו'. כלומר והדרא קושיא לדוכתא ל"ל דכהנא מהיכא תיסק אדעתין דהכא הלכה כר"י הא חכמים פליגי עליו ונגד רבי' אין הלכה כדברי המיקל בעירוב. ל"א ה"פ והכא סד"א דהלכ' כר"י דמיקל אע"ג דרבי' פליגי עלי' להכי איצטריך דכהנא:
חצר שיש לה שני פתחים. לשני מבואות:
בישראל את מהלך אחר הרגיל. ואינו אסור במבוי שאינו רגיל לעבור בתוכו:
ובעכו"ם את מהלך אף אחר שאינו רגיל. ואוסר בשני המבואות דשמא ימלך בשבת לצאת בפתח שאינו רגיל:
היה בית של ישראל מכאן וכו' ועכו"ם באמצע. כיון ששני הישראלים והוא רגילין בפתח אחד לא חיישינן שיצא העכו"ם בפתח השני בשבת דנגרר אבתרייהו:
ביטל. הישראל רשותו הרגיל נמצא שאין לו רשות במבוי זו אוסר במבוי שאינו רגיל שעכשיו פתח זו רגיל הוא שהרי ביטל השני וכן הדין בהשכיר רשותו הרגיל:
עירב. עם בני המבוי שאינו רגיל לא הותרו בני המבוי הרגיל דסד"א כיון דעירב עם שאינו רגיל נעשו הרגיל כאינו רגיל ומותרים קמ"ל דלא דלחומרא הוא דאמרינן הכי ולא לקולא דבעינן עד שיערב עם שאינו רגיל שלשה פעמים:
בגילוי פנים. בפרהסיא:
הקסטור. שם פקידות הוא כמו סרדיוט והוא שוטר:
אוסר מיד. כשבא לישב שם בחצר:
ואכסנייא. חיל של מלך:
ברגיל. לבא לשם וגם מחוייבי' להניחו לשכון שם הלכך אוסר מיד כא' מבעלי בתים שבחצ':
ה"ג באילין דעאלין ברשות. שהקסטור נכנס ברשות המלך הלכך ה"ל כבע"ה:
באילין דעיילין בלא רשות. המלך אבל הנכנסים ברשות המלך כדידהו דמי:
ביטול רשות ביניהון. בין ת"ק דמתניתין דהוא רב מאיר ובין ר"י יש לו ביטול רשות צדוקי יכול לבטל רשות כישראל:
ופריך רמ"א יש לו ביטול רשות. א"כ למה אמר ר"ג מהרו והוציאו וכו' כיון שכבר ביטל רשותו:
ומשני אע"ג וכו'. מודה הוא שצריכין לזכות במבוי דכשיוציא חוזר ואוסר עליהן:
ופריך ותני כן. והא לא תני הכי:
כיני מתניתא וכו'. סיומ'. דקושיא היא דמוקמינן למתני' דר"מ סובר בין בשוגג בין במזיד אינו אוסר א"כ קשיא למה אמר מהרו ל"א דפריך כיון דאר"מ דבין בשוגג בין במזיד אוסר א"כ מאי מהני שזכו תחלה ומשני דכן היא מתני' דאינו אוסר:
כל עמא מודיי. הכל מודים שיש לצדוקי ביטול רשות:
ה"ג רמ"א מבטל רשותו ואינו חוזר בו רבנן אמרי מבטל רשותו וחוזר בו:
ה"ג רמ"א מבטל רשותו ואינו חוזר בו ואת אמר מהרו. וה"פ כיון דאינו חוזר בו ל"ל למהר:
מודה הוא שצריכין לזכות במבוי תחלה. גבי צדוקי:
ותני כן. ותניא נמי הכי דמבטל רשותו ואינו חוזר בו דימיא דישראל כדמוקמינן מתני' אליבא דר"מ:
הלכה ג
מתני' ביתו אסור מלהכניס ולהוציא. מביתו לחצר בין הוא בין אנשי החצר וכגון שביטל להם רשות שיש לו עמהם בחצר ולא ביטל להם ביתו הלכך ה"ל ביתו רשות דידי' וחצר רשות דידהו:
ושלהם. בתים שלהם מותרים להוציא מהן לחצר בין הוא בין הם דהא בתים שלהם וחצר רשות אחת הם והוא אע"ג דלא עירב ה"ל כאורח לגבייהו שאורח מטלטל ברשות אכסניא שלו:
נתנו לו. הם רשות חצירן:
הוא מותר. להוציא מביתו לחצר שהכל ברשותו:
והן אסורין. אפי' מביתו לחצר ואע"ג דרשות אחת הן דחד לגבי רבי' הוי אורח אבל רבים לגבי יחיד לא הוו אורחים:
היו שנים. ששכחו ולא עירבו ושאר בני החצר בטלו להן רשותן שניהן אוסרין זה על זה מפני שהחצר היא של שניהם והבתים מיוחדים כל בית לבעליו ואין מוציא מרשות המיוחדת לו לרשות שלו ושל חבירו ואע"ג דהדר חד מינייהו ובטיל ליה לחבריה אינו מועיל הואיל ובשעה שבטלו בני החצר רשותם לאלו השנים שלא ערבו היו אוסרים זה על זה אישתכח דבטול קמא לא מהני וכי הדר מבטיל לא מצי לאקנויי רשותא דידהו דהא לא קנייה הלכך בני חצר שקצתן עירבו וקצתן לא ערבו אותן שלא ערבו מבטלין רשותן לאותן שערבו ואין אותן שערבו מבטלין רשותן לאותן שלא ערבו דאסרי אהדדי והמבטל רשותו לבני החצר צריך שיפרש שמבטל לכל אחד ואחד:
גמ' שביטל רשותו. והרי הוא כאורח לגבייהו וכדפרישית במתני' מהו שתחזור חלילה. שנים הדרין בחצר אחד ולא עירבו מהו שיהא זה מבטל רשותו לזה עד שיעשה צרכיו ואח"כ יבטל זה שעשה צרכיו לזה שביטל מתחלה:
ופריך מתניתא פליגא וכו'. דס"ד הא דרשותן מותר לו היינו ע"י שיבטלו הם רשותן לו וש"מ דחוזר חלילה:
ומשני שביטל רשותו. לכך מותר בשלהם הואיל וביטל רשותו וכדפרישית:
ופריך והתנינן בסיפא נתנו לו רשותן הוא מותר וכו'. הרי שהוא ביטל להם והם חזרו וביטלו לו וקשיא לשמואל:
ומשני פתר לה לצדדין היא מתניתא. אם הוא ביטל להם שלהם מותר לו ולהם ואם הם ביטלו רשותן לו הוא מותר והן אסורין אבל אחר שביטלו הם לו או הוא להם אינן יכולין לחזור ולבטל כל אותו השבת:
ה"ג תני אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב שנים שעירבו נותנין רשותן לאחד שלא עירב ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שעירבו או לאחד שלא עירב אבל לא אחד שעירב נותן רשות לאחד שלא עירב ואין שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו ואין שנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו. כ"ה בבבלי ובתוספתא וה"פ אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב כגון שלשה דיורין בחצר השנים עירבו והג' לא עירב מבטל לאחד מן המערבין ודוקא כשמת השני שעירב עמו בשבת:
שנים שעירבו נותנין רשותן לאחד שלא עירב. ולא אמרינן כיון דלא עירב לקנסיה:
ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שעירבו. הא קמ"ל שצריך לבטל לכל אחד ואחד:
או לאח' שלא עירב. איצטריך דסד"א כיון דכולן לא עירבו לקנסינהו כדי שלא תשתכח תורת עירב קמ"ל:
אבל אין אחד שעירב עם אחר נותן רשותו ליחיד שלישי שדר עמהן ולא עירב דכי בטיל ליה איהו רשותי' אכתי איכא חבריה דאסיר עליה ואיידי דתנא רישא אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב תני ליה הך סיפא:
ואין שנים שעירבו וכו'. ואפילו בטיל ליה חד מינייהו לחבריה לא משתרי כיון דבעידנא דבטיל לא הוה ליה שריותא בחצר:
ואין שנים שלא עירבו וכו'. איירי באמר קני על מנת להקנות:
כל אחד צריך להשכיר רשותו. ואיירי שכולם שותפין בו דאי לאו הכי ליהוי כשכירו ולקיטו דמבטל אפי' בעד בעל הבית כ"ש שיכול לבטל בשביל השוכרים:
סברון מימר. סברוהו בני הישיבה למימר דאפי' שמשו ולקיטו של עכו"ם אם ישראל הוא נותן עירובו עם בני מבוי ודיו שמשו לעבודת כל השנה ולקיטו לימות הקציר והאסיף:
הלכה. פסקן של דברי' שישראל יכול לבטל דוקא ולא משכיר דדלמא ישכור ממנו בפחו' משוה פרוטה:
והעכו"ם משכיר. דוקא אבל ביטל דעכו"ם לא מהני:
ופריך ויבטל הוא העכו"ם דהא מסלק נפשיה מהך רשותא לגמרי:
ומשני חזר הוא בו. חיישינן שמא יחזור בו:
ופריך מעתה אפי' משכיר. ניחוש שמא יחזור בו:
ומשני מיכן והילך וכו'. אם משתמש בו לאחר שהשכיר הרי הוא כגזל ולא חיישינן ליה:
עד איכן. כמה יתן להעכו"ם בשכירת רשותו:
ייבא כיי דמר. אתיא כי הא דאמר ר' יסא וכו':
אין קרקע נקנית בפחות מש"פ. אם כן הוא הדין שכירות קרקע אינה בפחות מש"פ:
אפילו באגוז אפי' בתמרה. שהן פחותין מש"פ משכיר בהן מעכו"ם דבן נח נהרג בפחות מש"פ:
כד נפיק לאכסנייא. כשהיה יוצא בדרך במלון:
אין הוה משכח. אם מצא מקום לעשות תקנה לשכור מהעכו"ם עשה:
ואין לא. שלא רצה העכו"ם להשכירו לישראל:
מבדר מנוי. הי' מפזר כליו בכל פנות הבית:
יהב חוטרא הכא. היה נותן מקלו בצד זה וסנדליו במקום אחר כאילו כל הבית שלו:
דיסקייא. הוא אמתחת:
הדא דתימר. כלומר לא אמרן:
הלכה ד
מתני' בש"א מבעוד יום. דסברי בטול רשות מקנה רשותא הוא ומקנה רשות בשבת אסור:
ובה"א משתחשך. דסברי בטול לאו אקנויי רשותא היא אלא אסתלוקי מרשותא ואסתלוקי מרשותא בשבת שפיר דמי:
מי שנתן רשותו והוציא. שחזר והשתמש ברשות שבטל:
ה"ז אוסר. דמיהדר ומשקל רשותו הוא וחזר בו מביטולו:
אחד שוגג ואחד מזיד. דגזרו שוגג אטו מזיד:
גמ' כיני מתניתא. כן היא מתניתין:
מאימתי מבטלין רשות. דנותנין משמע שהקנה להם רשותם ובהא מודו ב"ה וכדפרישית במתני' ל"א דמי שנתן רשותו בשכירות משמע ולעיל אסיקנן דאין שוכרין מישראל והראשון נראה עיקר:
כיני מתניתא בה"א משתחשך. נראה שהיה במשנתם בהיפך בש"א משתחשך ובה"א מבע"י לפיכך הגיה ואמר דכן היא מתני' בה"א משתחשך:
דל כן. כלומר דאם לא כן אלא בה"א מבע"י א"כ ה"ל ב"ש לקולא וב"ה לחומרא וקשיא ליתני בעדיות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה:
כיני מתניתא אינו אוסר. דהא ר"מ ס"ל לעיל דצדוקי מבטל רשותו ואף ע"ג דדרכו לחזור ולהוציא אינו אוסר וכדפרישית לעיל:
עד שלא חשיכה. שעדיין לא קנה עירובו של ראשון ה"ז מן השוק אוסר ואף ע"פ שאינו דר כאן:
משחשיכה אינו אוסר. שהרי הותר למקצת שבת:
דב"ש היא. דאלו לב"ה כשם שמבטלין רשות משחשיכה כך אוסרין משחשיכה ותו למה מבע"י אוסר ניבטיל:
אין ביטול רשות גדול מזה. אבריית' פריך דסובר ר"י בר בון דכל שאינו דר בהחצר אינו אוסר דמקום דירה גורם וקשיא ליה א"כ למה יאסור זה מן השוק עליהם:
ה"ג ונפל הבית ירושה לאחד מהן עד שלא חשיכה אינו אוסר משחשיכה אוסר וכ"ה בבבלי. וה"פ אם נפל הבית לא' מבני החצר ומת עד שלא חשיכה אינו אוסר שהרי עירב זה עם שכניו על דירתו שהיתה לו כבר בחצר:
עוד היא דב"ש. אף זו כב"ש אתיא הלכך משחשיכה אוסר ואינו יכול לבטל שאין ביטל רשות משתחשך:
ה"ג מהו לשכור רשות משתחשך. וה"פ מי אמרי' שוכר כמערב דמי מה מערב מבע"י אף שוכר מבע"י או דלמא שוכר כמבטל רשות דמי ומה מבטל רשות אפי' משתחשך לב"ה אף שוכר אפי' משתחשך:
לחמתא דגדר. דתרי חמת הוו:
שמעון ר"י. שמע ר"י ששכרו בשבת ואמר יפה עשיתם ששכרתם דשוכר כמבטל רשות דמי:
מה פליגון. מי פליגי ר"י ור"ל או לא:
לא עשיתם יפה שטילטלתם. כולם כאחד דאחר שבא העכו"ם בביתו בשבת בטל ליה העירוב וכי הדר שכרו אין העירוב חוזר לקדמותו וצריך שיבטלו כולם רשותם לא' מהן ולא שיטלטלו כולם:
בעי אף לענין מחיצות כן. מי אמרי' אף לענין מחיצות שניתוספו ע"י עכו"ם בשבת דיכולין לבטל זה לזה או לא:
היך עבידא. היכי דמי:
היו שנים. כגון ב' בתים משני צידי רה"ר ובא עכו"ם והקיפום מחיצ' בשבת מכאן ומכאן ונשאר לפני הבתים כמו חצר לפני הבתים:
ועירבו עירוב אחד. פי' כל אחד עירב לעצמו:
כבר נכנסה שבת באיסור. ואינן יכולין לבטל זה לזה:
היו ג'. מחיצות:
ועירבו שני עירובין. כלו' שעירבו שניהם עירובן יחד:
ובא העכו"ם ופיחת. אחת מהן בשבת:
חיילי' דר' בא וכו'. כלומר כוחו וראייתו דר' בא דאמר מקצת השב' ככולה בין לחומרא בין לקולא:
מן הדא. מהא דתני בברייתא כל שבת וכו' חוץ מן המבטל רשות שאף בשבת מבטל:
ה"ג ואית דאמרי חוץ מן המבטל ומן המשכיר. וה"פ אף המשכיר אע"פ שנאסר למקצת שבת חוזר להיתירא ע"י שישכיר בשבת:
פונדק. יש בו חדרים פתוחין לחצר והאכסנאים נכנסים בהן ואוסרין זה על זה בשבת והוו דיירי בההוא חצר ב' ישראלי' וחד עכו"ם ששכר את דירתו מחבירו עכו"ם ואותו שבת לא היה שם אותו עכו"ם השוכר אלא עכו"ם המשכיר והיו יראים שמא יבא עכו"ם בשבת ומיבעי' להו אם מותר לשכור מהמשכיר היכא דמצי לסלק לי' לשוכר אע"ג דהשתא לא סלקי' או לא:
מאחר שהעכו"ם. השוכר בא בשבת ויכול להוציאם מהפונדק בשבת לא מהני מה ששכרו מהמשכיר:
מעתה. לרשב"ל אף בבית ישראל יהא אסור להכניס ולהוציא שהרי יכול העכו"ם לבוא ולהוציא אותנו מבתינו בעל כרחינו:
אין בתינו שלנו. לענין זה שיכולין לדור עמנו אבל אינן יכולין להוציא אותנו מבתינו לגמרי הלכך אין אוסרים עלינו בשבת דאינן אלא כאורחים:
ובפונדק. אבל בפונדק יכול השוכר להוציא אותנו לגמרי כיון שנכנסו בלא רשותו שהרי לא הי' בביתו הלכך לא מהני מה ששכרו מהמשכיר:
הלכה ה
מתני' שהי' שותף עם שכניו. שבמבוי לשם שותפות בעלמא ולא לשם שיתוף:
לזה ביין ולזה ביין. בגמ' מפרש לה:
לזה ביין ולזה בשמן. אין זה שיתוף אחד ואין יכול לסמוך עליו:
גמ' בדרך הארץ שנו. בדבר שדרך העולם לערב תני במתני' וכדמפרש:
הואיל ואינו מקפיד על תערובתו. הלכך אע"ג דלא ערבי' סמכינן עליה:
בנתונין בכלי אחד היא מתניתין. אבל בנתונין בשני כלים אפי' יין ויין צריכין לערב אף ע"ג דעירוב אפי' בשני כלי' כשר היינו דווקא אם נשתתפו לשם עירוב אבל הכא לא לשם עירוב נשתתפו:
שכן דרכן לשתותן אניגרון. שנותנין יין ושמן למיא דסילקי לתתו לתוך גרונו הלכך ראויין לערב ואפי' הן בשני כלים ה"ל עירוב:
בין כך ובין כך. אפילו לזה ביין ולזה ביין צריכין לערב דאין סומכין על שיתוף במקום עירוב:
היידן ר"מ. כלומר הי ר"מ:
דו אמר. שהוא אמר:
על ידי עירוב ע"י שיתוף. שאין סומכין על עירוב במקום שיתוף ולא על שיתוף במקום עירוב והיינו כר"א בן תדאי:
שאין מערבין לאדם אלא לדעתו. וכיון ששיתו' זה שיש לבע"ה זה עם שכניו לא לשם עירוב ניתן אין יוצאין בהן:
על דעתי' דרבי מנא. דאמר ר"מ היא דאמר ע"י עירוב וכו' א"כ הלכתא כר' מאיר דהא הלכתא כר"א בן תדאי:
אתיא. כר"ז דאמר בסמוך דנהגו העם כר"מ:
ה"ג על דעתיה. דרבי יוסה דלא כר"מ. וה"פ לר' יוסה דאמר דלר"מ דאמר אין מערבין לאדם וכו' א"כ לא אתיא כר"ז דבהא לא נהגו כר"מ:
בעירובין. דבעינן עירוב ובעינן שיתוף:
ובתענית ציבור. דאף במנחה ובנעילה יש בהן נשיאת כפים:
אף במגילת אסתר נהגו הכל כר"מ. דאמר דבעי לקרות כולה:
הלכה ו
מתני' בטריקלין א'. וחלקוהו לחמשה וכולן יש להן פתח מן הטרקלין לחצר וצריכין לערב עם שאר בני החצר. טרקלין בית גדול ורחב מושב מלכים:
בש"א. רשויותין חלוקי' וצריך שכל חבורה וחבורה תתן פת לעירוב החצר דה"ל כה' בתים וה"ה אם באו להוציא מזו לזו שצריכין לערב:
ובה"א. אין מחיצה זו חילוק רשות דמחיצה שפלה היא כדמפרש בגמרא הלכך עירוב אחד לכולן ובתוך הטרקלין נמי מוציאין מזו לזו בלא עירוב שהטרקלין מחברם. וכיון דביניהם אין צריכין עירוב נעשה אחד מהן שליח לכולן:
ומודים בזמן שמקצתן שרויין וכו'. דה"ל כה' בתים ולא דמי לה' שגבו עירובן שאחד מערב לכולן דהכא שאני שהרי לא עירבו:
גמ' טריקלין לפניהן כחצר של בתים. הלכך צריכין הני בני טרקלין לערב לב"ש:
פפיליונות. חדרים קטנים סמוכין לטרקלין ל"א פפיליונות היינו מחיצות שמפסיקות בין החבורות נ"ל:
כמי שהן בתים. וצריכין לערב אפילו לבית הלל:
מה נן קיימין. במאי עסקינן:
כל עמא מודיי. הכל מודין בין לב"ש בין לב"ה:
אלא. הכא במאי עסקינן שהיו המחיצות גבוהות עשרה ב"ש סברי כיון דגבוהות י' מחיצה מעלי' נינהו וכל חד וחד נחשב לבית בפני עצמו ובית הלל סברי כיון דאינן מגיעות לתקרה לא מחלקי וכולן כחד חשיבי:
שוין. ב"ש וב"ה:
שאם היו שותפין בעיסה ובתבשיל. אע"פ שכל א' אוכל בחדרו:
מעת'. אם היו שותפין בעיסה ובתבשיל אפילו מקצתן שרויין בחדרין או בעליו' נמי סגי בעירוב א' לכולן:
שני בתים זה לפנים מזה. חיצון פתוח לחצר ופנימי דריסת רגלו עליו שאין לו יציא' אלא דרך פתח זו:
אין החיצון צריך לערב. דנעשה כבית שער לפנימי והדר שם אינו אוסר על בני החצר כי אם הפנימי לבדו:
אף במצרים חליפין. במוכר לחבירו שני בתים זה לפני' מזה הוא בהיפך: