קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ג
מתני' מי שיצא ברשות. כגון לעדות החדש או להציל מן הגייס ומן הנהר או חכמה הבאה לילד:
כבר נעשה המעשה. ואינך צריך לילך:
יש לו אלפים אמה לכל רוח. ממקום שנאמר לו:
גמ' ופריך דל כן וכו'. דלא כן אילו לא תני במתני' פשיטא שהיינו אומרים שיהיה לו אלפיים כיון שיצא ברשות ומתני' ל"ל:
ומשני יעשה וכו'. סד"א דליהוי כמי שיצא באונס דתנן לעיל בר"פ דאין לו אלא ד"א:
לפום כן. לפיכך איצטריך התנא לאשמועינן דמי שיצא ברשות יש לו אלפיים אמה:
והן. הא דתני במתני' אם הי' בתוך התחום כאילו לא יצא והוא שיהיו ד' אמות אלו של תחומו מובלעין בתוך תחום עירו כגון שיצא מטברי' למגדלה ומגדלה ד' אלפים פחות ד' אמות מטבריא צריך שיהיו ד' אמותיו שתים בתוך תחום טברי' ושתים בתוך תחום מגדלה אבל אם הם חוץ לתחום עירו אע"פ שהן מובלעין בתוך אלפיים אמה שנתנו לו חכמים ליוצא ברשות אין לו אלא אלפים:
ואפילו יצא למגדלה. עצמו וחזר משם אותן אלפיים שנתנו לו חכמים נמצא שהוא בתוך אלפיים של תחום עירו הרי הוא כאילו לא יצא:
עד כדון. עד כאן לא שמעינן ממתני' אלא ביצא בשוגג שיש לו אלפיים כדתנן מי שיצא וכו':
ואפילו יצא במזיד. נמי דינא הכי או לא:
מתניתין אמרה כן. דאפילו במזיד נמי. דקתני שכל היוצאין להציל וכו'. וכל אתי לרבויי אפילו היוצא במזיד נמי:
חוזרין אפי' בזיינן. ולא אמרי' כיון דנעשה מעשה ישליכו כלי זיינן מעליהן ולא יחללו שבת בחזירתן:
לספר. עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול עכו"ם:
יוצאין עליהם. שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ ליכבוש לפניהם:
המובלעות. שהן בתוך התחום:
היו מוליכין את הזיין. בחזירתן בבית החיצון שמוצאין חוץ לחומ':
היו מדחקין. הנכנסין ליטול כלי זיינן והבית צר ודחקו זה את זה:
התקינו שיהא כל אחד נוטל. את הזיין לביתו: