אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל

פרק ב · הלכה ה

הלכה ד

מתני' הגינה והקרפף. שלא ידענו אם הוקפו לדירה אם לאו שהן שבעים אמה וארבעה טפחים:

שומירה. סוכת שומרין ואף על גב דהוקף לדירה בית סאתים הוא דשרי טפי לא:

סמוכה לעיר. דהואיל וקרובה לביתו דעתו להשתמש בה תמיד וכהוקף לדירה דמי:

גמ' מחצר המשכן למדו. דשיעור שבעים אמה ושיריים מרובעים הם שיעור לאיסור שבת דכל מילי דשבת ממשכן גמרינן:

הכי גרסינן וחמשין זימנין מאה. כלומר כשתחלק מאה על חמשים לרצועות הרחבות אמה:

שבעין. פעמים שבעין הם ה' אלפים פחות מאה דע' פעמים חמשים הם ל"ה מאות וע' פעמים כ' הם י"ד מאות הרי מ"ט מאות:

פרא. הוא כמו פחות או חסר וכן הוא בלע"ז:

ותנינן שבעין ושיריים. כדי להשלי' אותן מאה:

ותני שמואל. לפרש משנתינו שבעים ושני שלישי אמה דהיינו ד' טפחים שנו שהן השיריים:

שבעין זימנין מן תרין תלתותין. כלומר רצועה שארכה שבעים פעמים על רוחב שני שלישי אמה וכן לרוחב שבעים אמה רצועה של אורך שבעים אמה על רוחב שני שלישים כדי שיהיה מרובע ע' אמה ושיריים נמצא שכל רצועה מן ק"מ שלישים שהן יחד ר"פ שלישים שהן צ"ג אמה ושליש צא מהן ד' תשיעין לד' רוחות שחלל מקום הקרן מן ב' רצועות הוא ריבוע מן ב' שלישים על ב' שלישים שהן ד' שלישים ברוחב שליש ואמה על אמה יש בה תשעה שלושים על שליש הרי שהמקום הקרנות אינו מחזיק יותר מן ד' תשיעין ושליש אמה מחזיק ג' תשיעין וצריכין למקום הקרנות שליש ותשיעית נשתייר שם י"ט שלישים על אורך אמה שהן ו' אמות ושליש פחות תשיעית כדפרישית:

כהדא דתני. על זה תנו בברייתא שהוא דבר קל ומועט אם תחלק לרצועות לא יגיע אצבע לכל צד:

ולא יכלו חכמים לעמוד עליו. להזהיר העם על זה ולא דקו לחומרא:

שיש בו מידת סאתיים אסור. דבית סאתים כיתר מב"ס ואסור:

היו שנים. שני קרפיפות:

מטלטלין בשני תשלומין לראשון. והרי בין שניהם אינו ב"ס מלא:

אין מטלטלין בשני תשלומין לראשון. דגזרינן שמא יטלטל גם מקרפף שהוא ב"ס לקרפף הסמוך לו:

מודין שמטלטלין וכו'. כיון שיש היכר שהרי אינו מטלטל בשלישי:

קרפף שהוא עד ב"ס. דב"ס כיתר מב"ס:

הואיל והוא ראוי להתיר בשיירא. דמותרין לטלטל אפי' ביתר מב"ס כדאיתא לעיל בפ"ק:

לכשתיירצו שיירה לאסור אסור. פי' כשירצו שיירה לנוח שם אז יהיה חייב הזורק לשם אבל למה יהא חייב כשאין שם שיירה ל"א לכשיעמדו שם השיירה לאסור להם אבל בלא"ה פטור ואין כאן חיוב חטאת. לכשתיירצו לשון עמיד' כמו יתיב ותריץ:

ה"ג מעתה מבוי שקורתו למעלה מך' הואיל ואפשר להורידו למטה וזרק לתוכו יהא חייב. וה"פ אס"ד דאמרי' הואיל וראוי לשיירא א"כ אף כאן נאמר הואיל ויכול לעשות ממנו רה"י גמור יהא חייב:

מעתה מבוי שנפרץ וכו'. ותו קשיא ממבוי שנפרץ וכו' יהא הזורק לתוכה חייב אע"פ שלא עשה שום תיקון אלא ודאי הואיל וראוי לא אמרי':

חצר שהיא פתוחה לקרפף. שהקרפף נפרץ במלואו לחצר ואויר חצר מייתרו ועושהו יותר מבית סאתיים:

מטלטלין מן החצר לקרפף. דשתיהן רשות אחת הן:

אבל לא מן הקרפף לחצר. דבקרפף שיש בו סאתיים איירי וכי מצטרפי גם רשות החצר הרי הוא יותר מבית סאתיים מיהו מחצר לקרפף מותר דחצר מוקפת לדירה הוא ואין הייתור אוסרו דחצר לית בו שיעורא:

שאל מהו לטלטל וכו'. ולא איפשיטא:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה