אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי דוד פרנקל

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

מתני' מותר להקריב. הדיומדין סמוך לבאר ולעשות ההיקף קצר:

ובלבד שתהא. משפת הבאר עד בין הפסין כדי ראשה ורובה שהן שתי אמות אבל בציר מהכי לא דלמא ממשיך אחר פרתו ומפיק לדוולא חוץ למחיצה וקא מפיק מרה"י לרה"ר:

להרחיק כל שהוא. כל מה שבלבו לעשות היקף גדול:

ובלבד שירבה בפסין. דכל כמה דמרחיק מבור מגדיל ריוח שבין דיומד לדיומד וצריך להרבות בפסין עד שלא יהא בין פשוט לפשוט ובין פשוט לדיומד יותר מי' אמות לר"מ או מי"ג אמה ושליש לר"י:

גמ' והוא שיעורא כשיעור הזה. אם יש שם ריוח כדי שתכניס הפרה ראשה ורובה בפנים:

אפי' גמל. שהוא ארוך וכולו מבחוץ מותר וכ"ש פרה שהרי ראויה שתהיה כולה בפנים:

פחות מכשיעור הזה. שתכניס פרה ראשה ורובה מבפנים:

אפילו גדי. שהוא קטן וכולו מבפנים אסור כיון דרוב תשמישן היו בפרות גזרו דלמא יכניס גם פרה לשתות ויוציא הדוולא:

מלא גמל וגמלו. צריך שיהא ריוח בין הפסין לבאר כדי שיעמוד הגמל עם מנהיגו:

מה ופליג. מי פליג רשב"א עלה דמתני' דתנינן דסגי בראשה ורובה של פרה:

ומשני כל מה שהפרה וכו'. כלומר דלא פליג דמתני' איירי כשהפרה פושטת צווארה ורשב"א איירי כשהגמל עוקם צווארו ושיעור שניהם שוין:

מה את בעי. למה מצריך תנא דמתני' שתהא דוקא פרה ראשה ורובה בפנים וכי אין הפרה עומדת ברה"ר ואוכלת ברה"י ה"ה ה"נ תעמוד ברה"ר ותשתה ברה"י:

ה"ג בהוא דמפשיט ליה. וה"פ דמשני דשאני פסי ביראות דאדם מושיט הדוולא וגזרינן שהאדם יוציא מרה"י לרה"ר:

ברם הכא. אבל כאן הבהמה אוכלת מאיליה וליכא למיחש למידי:

דיומדין פשוטין. הא דאמרינן ובלבד שירב' בפסין לר"מ היינו שירבה בדיומדין ופשוטין:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה