קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק י · הלכה ד
מתני' כורתי בריתי עלי זבח. שכרתו ברית עם המקום עלי זבחים ושלמים דכתיב ויזבחו זבחים שלמים וכתיב ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית:
גמ' אשר נשבעתי באפי כו'. לעיל מיניה כתיב ארבעים שנה אקוט בדור דהיינו דור המדבר שהניעם מ' שנה במדבר ומנוחתי משמע לעה"ב שהוא עולם המנוחה ור"א סובר אע"פ שנשבע מיתשל. עלה כדקאמר נשבעתי ואקיימה פעמים שאינו מקיים ולא בא ר"י אלא לפרש דברי ר"א:
עליהם הוא אומר אספו לי חסידי כו'. כדפירשתי במתני' פעמים שאינו מקיים. כגון שנשאל על השבועה והתירו לו דאל"כ מאי רבותיה שקיימה אלא ה"ק שלא נשבע אלא לדבר מצוה ואז קיימה שאין נשאלין על שבועה שהיא לדבר מצוה והיינו דמסיים לשמור משפטי צדקך היתה שבועתי ולכך קיימה:
באפי נשבעתי וחוזר אני בי. מדקאמר באפי משמע יכול אני לחזור משבועתי לישאל עליה לפי שמחמת אפי ולא מדעת מיושבת נשבעתי ולא פליג חנניה אלא במשמעות המקרא וקאמר מגופה דהך קרא איכא למשמע שנשאלין על השבועה:
שעשו עמי חסד. שהלכו אחרי במדבר כדכתיב זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר:
שנכרתו על ידי. שנמולו במצרים על פי ה' או כריתות ברית שנכרת עמהם בסיני:
שעילו אותי. ואמרו זה אלי ואנוהו:
ונזבחו על שמי. כגון חור שנזבח בקדושת השם ומסתמא נהרגו אז עוד כמה חסידים:
ה"ג תני ריב"ק ועליהם הוא אומר ופדויי ה' ישובון. אותן שפדה ממצרים ישובון לעה"ב:
אלו ואלו. דור המדבר ועשרת השבטים:
אלו עשרת השבטים. שגלו לאשור:
זה דור המדבר. וה"ק והנידחים שהיו תחלה במצרים:
גמ' אינן רואין לעתיד. שאינן עומדין כלל לכך כתיב ויאבדו שלא יהיה להם שום מציאות אף אבדה האמורה כאן עתידה להתבקש ובאין לעה"ב והכי פירוש דקרא עדת קרח תעו כשה אובד ואתה ברחמיך הרבים בקש עבדך ותביאם לעולם הבא מצותיך לא שכחתי שקיימו כל מצוותיך כדכתיב כי כל העדה כולם קדושים:
מי נתפלל עליהן. לר"י בן בבא דאמר שהן כאבידה המתבקשת בעי מי ביקש עליהן:
יחי ראובן. שהיו עצמות יהודה מגולגלין בארון התפלל עליהן שיחיה גם על עדת קרח התפלל ומיתורא דואל ימות קדריש ליה:
כך היתה. כמו שהיו עצמות יהודה מגולגלין כך היתה עדת קרא מגולגלין ושוקעים ויורדים עד שהתפללה חנה עליהם: