אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל

פרק ט · הלכה א

פרק ט

אלו הן הנשרפין הכא על אשה ובתה. על אשה שכבר נשא בתה דהיינו חמותו:

ובת כהן. וכן בת כהן שזנתה היא בשרפה אבל בועלה בחנק:

יש בכלל אשה ובתה. כלומר באשה ובתה כתיב שרפה בהדיא ואיש (כי) [אשר] יקח את אשה ואת אמה וגו' באש ישרופו ומיניה ילפינן כולהו הנך נמי דאיתנהו בשרפה:

בתו. מאנוסתו דלאו בת אשתו היא דנחייב עליה משום בת אשתו דהא לאו בת אשתו היא:

בת בתו ובת בנו. שהיו לו מאנוסתו:

בת אשתו. בין שהיא בתו בין שהיא חרגתו:

ה"ג ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו וכ"ה בבבלי. וחמותו אע"ג דתני ליה ברישא בהדיא הבא על אשה שנשא בתה ולא מדרשא אתיא איידי דתני בהך כללא אם חמותו ואם חמיו דאתיין מדרשא תני נמי אגב רהיטא חמותו בהדייהו:

גמ' תמן תנינן. יבמות ר"פ נושאין:

נושאין על האנוסה ועל המפותה. האונס והמפתה על הנשואה חייב:

כיני מתני' כן הוא פירושא דמתני' נושאין אחר האנוסה ואחר המפותה. דעל האנוסה משמע שעדיין היא אצלו ונושא אחד מקרובותיה עליה וזה ודאי אסור אלא הכוונה אחר שאנם או שפתה אשה ועכשיו אינה עמו מותר לישא בתה או אחת מקרובותיה:

דרך נישואין שנו. הא דתנן האונס והמפתה על הנשואה חייב לאו דוקא שעכשיו נשואה לו אלא אפילו. נשא אשה ומתה או גירשה ואחר כך אנס אמה חייב הואיל והיתה בתה נשואה לו מעיקרא:

דתנינן תמן. חולין פרק או"ב:

שחטה ואת בת בתה. לא עבד איסורא:

ואח"כ בו ביום שחט את בתה של הראשונה נמצא בשחיטה זו עבד תרי איסורא משום אותה ואת בנה דהיינו הראשונה והשלישית ושנייה ושלישית ה"ל בנה ואותה דחייב עליה נמי משום אותו ואת בנו:

סופג את הארבעים. דחד לאו וחדא התראה וחד מעשה הוא:

סופג שמנים. אע"ג דשם אחד הן מ"מ תרי איסורי נינהו אותו ואת בנו ובנו ואותו:

ותמן תנינן. כריתות פרק אמרו לו:

חייב עליה. פעמים משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו כגון שהיה נשוי את בתה ואת בת בתה מבתה האחרת ואת בת בנה:

שלשתן שם אחר הן. בחד קרא ובחד לאו כתיבי הלכך אין חילוק חטאת ביניהם ש"מ ריב"ן סובר אע"ג דשם אחד הן הואיל והם שני איסורים חייב שלשה:

ה"נ ריב"פ בשם ר"י מודה סומכוס בראשונה אשכח כו'. וה"פ ברישא דהך דאו"ב תנן שחט שני בניה ואח"כ שחטה סופג ארבעים וקאמר ריב"פ ברישא לא פליג סומכוס דשם אחד הן אבל סיפא דשני שמות הן או"ב ובנו ואותו פליג נמצא סומכוס וריב"ן לא אמרו דבר אחד דהתם שם אחד הן:

אשכח תני. מצא ברייתא דתניא בה דאף ברישא פליג סומכוס דתניא בתוספתא פרק או"ב שחט חמשה בניה ואח"כ שחטה סומכוס אומר משום ר"מ חייב משום חמשה לאוין:

מה אשה ובתה ובת בתה כשני לאוין. דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח:

ה"ג אף אשה ובת בתה ובת בנה בשני לאוין. אע"ג דבלאו אחד נאמרו אפילו הכי חייב עליהן שני לאוין ואשה ובתה ובת בתה אם נשא לבת בתה הרי האשה היא אם תמותו:

כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה. ל"ג וכ"ה ביבמות:

בכולהון. בכל העריות הכתובות בפרשת קדושים כגון גבי כלתו דודתו זכר ובהמה כתיב ואיש אשר ישכב כו':

ובה. באשה ואמה כתיב איש אשר יקח את אשה ואת אמה:

ללמד. לכך כתיב בה לשון לקיחה ללמד שאינו חייב על השנייה אפילו בא עליה באונס אלא א"כ הראשונה נשואה לו בקידושין אבל אם בא על הראשונה באונס שנייה מותרת לו:

או אינו מתחייב על השנייה אא"כ גם היא לקוחה לו בקידושין דהא גם גבי שנייה כתיב כי יקח:

ומשני למדנו. הא קיי"ל אין קידושין תופסין בעריות דהשנייה ערוה היא לו אלא ודאי בנישואי הראשונה איירי קרא:

ופריך והא כתיב לא יקח איש את אשת אביו. הרי אפילו בעריות נקט לשון לקיחה אע"ג דאין להן קידושין:

ומשני בא להודיעך. דאינו חייב על אשת אב אא"כ היתה מותרת לו עד שלא נשאה לאביו א"נ קמ"ל אע"פ שהיתה מותרת לו קודם נישואי אביו אפ"ה אסורה לו עתה אפילו לאחר מיתת אביו:

ה"ג והכתיב ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה היא. ואשת אחיו בכרת וכתיב בה כי יקח:

ותובן. כמו ואיבעית אימא כלומר ועוד איכא לאשכוחי ליקוחין באשת אחיו ע"י ייבום:

ותובן לאחד מיתת אחותה. ועוד כיון דשייך ליקוחין באחות אשתו לאחר מיתת אשתו נקט בה לשון קיחה:

ומשני שלא תאמר קין. והבל איך נשאו אחותם ומתרץ קרא זהו מתחסד שעשה המקום עם בריותיו והתיר להן אחותם כדי שיבנה העולם וכיון שאז בהיתר נשאן שייך בהו לשון קיחה:

אמרתי עולם חסד יבנה. כלומר ע"ז נאמר עולם חסד יבנה:

והכתיב אלמנה כו' לא יקח. לר"ע פריך דסובר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין:

שאם קידשה. כה"ג להאלמנה קידושין תופסין בה אע"ג דבשאר חייבי לאוין אין קידושין תופסין פסולי כהונה קידושין תופסין:

עד כדון. מקרא לא שמעינן אלא בת בתו מאשתו הנשואה דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח ומשמע בין שילדתו לך בין שילדתו לאיש אחר והאי קרא בנשואין איירי כדילפינן בסמוך בגז"ש דזמה:

בת בתו מן. אנוסתו מנין שאסורה לו:

ומשני כתיב ערות בת בנך וגו':

מה אנן קיימין. במאי איירי הך קרא אי בנישואין הא כתיב את בת בנה וגו' ובת בנו אף בת אשתו היא:

בתו. מאנוסתו מנין דבקרא דערות בת בנך דאוקימנא באונסין לא כתיבה בתו:

לא כ"ש על בתו. ואין זה עונש מן הדין אלא גילוי מילתא בעלמא הוא דהא בת בתו מקורבה דבתו אתיא:

ה"ג שרפה מנא ליה. מנ"ל בת בתו מן אנוסתו שהוא בשרפה:

מה ת"ל איש. דהמ"ל ובת כהן:

אלא להביא כו'. וה"ק ובת איש מאנוסתו שאינה בת אשתו כי תחל לזנות את אביה כלומר שזנתה עם אביה באש תשרף:

שמע כולהון. כל השנויים במשנתינו שהן בשרפה יליף מהאי קרא בגז"ש וכיון דאיכא גז"ש אין לחלק בהן בשום דבר וכיון דמפורש בחמותו דבעינן דרך נישואין ה"ה בכלהו:

ערות אשה ובתה לא תגלה. את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא:

מה למטה שלשה דורות. בתה ובת בנה ובת בתה:

אף למעלה שלשה דורות. חמותו ואם חמותו ואם חמיו אסורות:

מה למטה. בתה ובת בתה בלא תעשה דכתיב לא תקח:

ה"ג מה למעלן דרך נישואין אף למטן דרך נישואין מה למעלן בשרפה אף למטן בשרפה וכ"ה ביבמות. וה"פ מה חמותו אינה אלא דרך נישואין כדאמרינן לעיל דכתיב בה קיחה שאינו חייב עד שהראשונה זקוקה לו א"נ דרך אונסין לא מיקריא חמותו אף למטן אשה ובתה דוקא דרך נישואין וה"ה בת בתה ובת בנה ומה למעלן חמותו בשרפה דכתיב איש אשר יקח את אשה ואת אמה באש ישרופו אותו ואתהן אף בת בתה ובת בנה בשרפה:

מה למטן עשה בת זכר כבת נקבה. בת בנה ובת בתה שוין א"נ מה למטן בת בנו ובת בתו אסורין כבת בנה ובת בתה:

ה"ג אף למעלן נעשה אם זכר כאם נקבה וכ"ה ביבמות. וה"פ אף למעלה נעשה אם חמיו כאם חמותו א"נ נעשה אם אמו כאם אמה:

ה"ג וכר"מ דר"מ אומר גז"ש כמקום שבאת דור שלמעלה מנין שהוא בשרפה וכרבנן דאינון אמרין גז"ש כאמור בה דור שלישי שלמעלה מנין שהוא בלא תעשה ובין כרבנן ובין כר"מ דור שלישי שלמטן מנין שהוא בשרפה וה"פ לר"מ דאמר דון מינה ומינה פי' אחר דגלי קרא ללמוד חד מחבריה כל הדברים הנאמרים בו ילפינן ממנו א"כ אם חמותו דילפינן מבת בתה מנין שהיא בשרפה דהא למטה לא כתיב אלא לא תעשה אע"ג דלמעלה בחמותו כתיב שרפה אינו כלום דהא אמרינן דון מינה ומינה ושוה דור שלישי למעלה לשלמטה בכל עניניו. ולרבנן דאמרי דון מינה ואוקי באתרה לא ילפינן בגז"ש אלא עיקר הענין אבל דברים היכולים ללמוד בלמד מיניה וביה לא מפקינן משום גז"ש קשיא דור שלישי שלמעלה מנין שהוא בל"ת דומיא דדור שלישי שלמטה אדרבא נימא שאינה אלא בשרפה דומיא דחמותו האמורה למעלה. ובין לר"מ ובין לרבנן קשיא דור שלישי למטה מנין שהוא בשרפה לר"מ קשיא הא למטה לא כתיב שרפה ודור שלישי למעלה נמי מלמטה ילפינן שהוא בל"ת אבל לא בשרפה דהא דיינינן מינה ומינה ולרבנן דור שלישי שלמטה שאמור בה ל"ת ליכא למילף שרפה מדור שלישי שלמעלה:

מכיון. דאייתר לן זמה זמה לגז"ש כאלו נכתב בכל אחד את כל האמור בזה ובזה כלומר כאלו נכתב שרפה ול"ת למעלה ולמטה:

עוד הוא כו'. לא איצטרך למילף לא תעשה למעלה מלמטה דאית לן אזהרה אחרת לכל זנות דכתיב אל תחלל וגו' דה"ל אזהרה למעלה ולמטה דהכל מכלל הבת קאתי:

למה לי נן אמרין כו'. ביבמות מפורש דקאי אהא דאמר לקמן בעון קומי ר"א הבא על אשה כו' כמה חטאות הוא חייב ופשיט שאינו חייב אלא אחת וקשיא לר' חגיי למה לית אנן אומרים שחייב שתים אע"ג דבת בתה ובת בנה בלאו אחד נאמרו מ"מ בתה ובת בתה שני לאוין הן דכתיב בערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וה"ג בתך לא תגלה בת בתך לא תקח:

א"ל. א"כ ה"ל לקרא למימר ערות אשה ובתה לא תגלה ואת בת בנה ואת בת בתה לא תגלה ערותן והיינו אומרים שיש לאו בכל אחת בפני עצמה אבל השתא דכתיב לא תגלה ולא תקח אמרינן דלא את. קרא לחלקן אלא ללמד דבעינן שתהא הראשונה דרך נישואין אבל באונסין לא:

ה"ג ר' אבהו ר' לעזר בשם ר' הושעיא שני לאוין כו' חולקין כריתות וכ"ה ביבמות. וה"פ שני דברים שנאמרו בשני לאוין וכרת אחת ועשאן בהעלם אחד חייב עליהן שני חטאות כאלו הן שתי כריתות:

מאי טעמא. כלומר מנ"ל:

וכתיב איש אשר ירקח כמוהו. ואשר יתן ממנו על זר ונכרת הרי כרת אחד לשניהן ותנן ריש כריתות שלשים ושש כריתות אם עשאן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת וקחשיב מפטם וסך לשנים ש"מ הלאוין מחלקין:

בעון קומי ר"א. שאלו לפני ר"א:

ה"ג הבא על אשה שנשא בתה ובת בתה ובת בנה חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ובת בנה. שלש חטאות. או דלמא כולן שם אחד הן אשה ובתה:

כולהון משום זמה. הכתוב עשאן לכולן אחת דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא ללמד שכולן זמה אחת הן ואם עבר על כולן בביאה אחת וכאיבעיא דידהו אינו חייב אלא אחת:

מ"ט דר"י. קאי אהא דתנן ר"פ נושאין מותר אדם באנוסת אביו ר"י אוסר באנוסת אביו וקאמר מ"ט דר"י דכתיב לא יקח כו':

זו אנוסתו. וה"ג כנף שראה אביו לא יגלה:

מה מקיימון רבנן כנף. כלומר ורבנן ולא יגלה כנף אביו מאי דרשי ביה:

ומשני תמן אמרין. בבבל אמרו טעמא דרבנן ה"ג ולא ידעון מן מה שמועה זו. וה"פ ולא ידעו מי הוא בעל השמועה הלזו והכי אמרו כנף הסמוכה לאביו ואיזהו זו אשת האב:

ה"ג כנף הסמוכה לאביו וכ"ה ביבמות:

ופריך ולא כך. ואלו לא נאמר לא יגלה כנף אביו מי לא היה חייב עליה משום אשת אב וקרא ל"ל:

להתרייה. שאם התרו העדים למי שבא על אשת אביו משום אשת אביו או משום כנף אביו הוי התראה וחייב עליה מלקות:

מודה ר"י במכות. הבא על אנוסת או מפותת אביו שאינו לוקה:

מודה ר"י בקרבן. אם בא עליה בשוגג שאינו מביא קרבן:

ה"ג מודה ר"י בשאר כל העונשים שהוא פטור. שאין עליו לא כרת ולא מיתת ב"ד א"נ ה"ג בשאר כל האנוסים שהוא פטור וכן עיקר וה"ק דוקא באנוסת אביו הוא דאסור אבל באנוסת אחיו או שאר קרובים מותר:

שאם קידשה. לאנוסת אביו שתופסין בה קדושין שאינה אלא מחייבי לאוין וצריכה הימנו גט:

מהו שיהא. הילד ממזר כר"י. הבא על אנוסת אביו והוליד ממנה מהו שיהא הולד ממזר לר"י דסמיך ללא יגלה כתיב לא יבא ממזר או לא:

לא יבא פצוע דכא כו' הפסיק הענין. בין לא יגלה כנף אביו ובין לא יבא ממזר להודיעך דמכנף אביו דהיינו אנוסת אביו לא הוו ממזר:

ופריך ויפסיק כו'. נימא נמי מאשת אביו לא הוי ממזר דלא יבא פצוע דכא הפסיק בין אשת אביו ובין לא יבא ממזר וס"פ החולץ אריב"ח לד"ה ילפינן מסמיכת אשת אביו ללא יבא ממזר דמאשת אב הוי ממזר:

ה"ג א"ל אשת אב בכלל כל העריות היתה. דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ויצאה אשת אב מן הכלל דכתיב לא יקח איש את אשת אביו וסמוך ליה לא יבא ממזר ומפני שיש לדרוש בדבר דללמד על הכלל כולו יצא לא חיישינן להפסק דידיה:

ופריך ותצא אנוסה כו'. אחר שאמרת לדרוש סמוכים אשת אב לממזר שה"ל דבר היוצא מן הכלל נימא אנוסה ה"ל דבר היוצא מן הכלל ללמד על הכלל שבכולם אנוסה אסורה כנשואה וממילא נדרוש נמי אשת אב דה"ל ממזר וכן מאנוסתו הוי ממזר א"נ קשיא ליה א"כ נאסור אנוסה בשאר עריות ולעיל אמרינן מודה ר"י בשאר כל העריות:

ה"ג א"ל אשת אב בכלל כו'. וה"פ א"ל בשלמא אשת אב נשואה היתה בכלל כל העריות דכתיב בסוף פרשת העריות ונכרתו הנפשות העושות וכלל כל העריות בכרת זה ה"ל שפיר דבר היוצא מן הכלל אבל לענין אונסים מעולם לא נכללו כל העריות דליהוי אנוסת אביו יוצא מן הכלל:

ופריך ותצא אשת אבות למד על אנוסתו. הא אשת אב ממש ודאי הוי בכלל ואנוסת אביו נמי אשת אביו היא אלא שאין חייבין עליה מיתה כנשואה מ"מ נדרוש סמוכים דליהוי ממזר מאנוסת אביו:

א"ל אם אשת אב היא אינה אנוסה. כלומר אין אנוסה בכלל אשת. אב דאנוסתו מיקרי ולא אשתו ושני שמות הן ואין לדון אנוסה בדבר שהיה בכלל שלא נכללו מעולם:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה