אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל

פרק ח · הלכה ט

הלכה ח

מתני' ואלו שמצילין אותם מן העבירה:

בנפשן. שניתן רשות לכל אדם להרגן כדי להצילן מן העבירה מייתי ליה הכא דהוי דומיא דמחתרת שנהרג מפני שהוא רודף:

הרודף אחר חבירו להרגו. דכתיב בנערה המאורסה כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ונערה המאורסה נפקא לן מדכתיב צעקה נערה המאורסה ואין מושיע לה הא יש לה מושיע חייב להושיעה בכל דבר שיכול להצילה:

ואחר הזכור. נפקא לן מדכתיב ולנער לא תעשה דבר חסר ה"א זה זכר וה"ה כל חייבי כריתות מיתות ב"ד שבעריות שמצילין [אותן] בנפשן דומיא דנערה המאורסה:

אבל הרודף אחר בהמה. אע"פ שדומה לעריות:

והמחלל את השבות והעובד עכו"ם. אע"פ ששניהם כופרים בעיקר:

אין מצילין אותן בנפשן. וכ"ש שאר חייבי כריתות ומיתות ב"ד שאינן של עריות שאין מצילן [אותם] בנפשם ואין מותר להרגן אלא בב"ד חוץ מרוצח דגלי ביה קרא:

גמ' בין בבית בין בשדה. כלומר לא תאמר בנערה המאורסה כתיב כי בשדה מצאה דוקא בשדה מושיעין לה ומצילן אותה בנפשו אבל בעיר לא קמ"ל דבין בבית בין בשדה מצילין בנפשו ולא דיבר הכתוב אלא בהווה:

ה"ג ואחד הרודף אחר כל העריות שבתורה וכ"ה בתוספתא. ותנא דמתני' הכי סבירא ליה מדלא מינן סתמא אסתמא ותני הני וה"ה לכל העריות:

אלמנה לכה"ג. כה"ג הרודף אחר אלמנה לאנסה אע"ג שיש שם פגם דמשוי לה חללה בביאתו אין מצילין אותה בנפשו דחייבי לאוין וכ"ש קייבי עשה לא ניתנו להציל בנפשם:

נעשה המעשה. כבר נעבדה העבירה:

אין מצילין. דהא איפגמה לה וקרא אפגימה קפיד מדגלי בהני ולא בשאר עבירות:

אם יש שם מושיעים. ע"י דבר אחר בלא הריגה אין הורגה אותו ברדיפתו שהרי כשישיגוה יהי לה מושיע:

אם אמרה. למצילין הרודפין אחריו הניחו לו ואל תרדפו אחריו שלא יהרגנה קודם שתשיגוהו אע"ג דאנוסה היא ומיראה הוא דקאמרה הכי אין מצילין אותה בנפשו. שאם ירדפוהו להצילה שלא יפגמנה נמצאו יבואו לידי ש"ד שע"י רדיפתן יהרגנה:

פשיטא. לן דבר זה רוצח שרדף אחר חבירו להרגו ושיבר או היזק כלים של אחרים ברדיפתו חייב לשלם אע"ג דקיי"ל כל המת אינו משלם וכדתנן לעיל בפרקין הכא שאני דמיתה לזה ותשלומין לזה ולא מיפטר מתשלומין דהאי משום חיוב מיתה דמחייב אאידך:

היה. הנרדף משבר כלים עד שיגיע לעיר וימצאו לו מושיעים פליגי בה ר"ז ור"ה:

חד אמר נותן דמים. שאין מצילין את עצמו בממון חבירו:

אינו נותן דמים. דהשתא חבירו מחוייב להצילו בגופו מדאורייתא כ"ש בממונו:

רודף שנעשה נרדף. שהפך הנרדף לרדוף הרודף וכבר נחלש הרודף שאינו יכול לעשות דבר לנרדף מהו להציל הרודף בנפשו של הנרדף מי אמרינן לא גרע מגואל הדם דכתיב ביה כי יחם לבבו ומותר להרוג הרוצח ואין אדם שימחה על ידו ה"ה ה"נ או דלמא שאני הכא שלא נעשה מעשה הלכך ניתן להצילו:

ה"ג גדול שרדפו קטן מהו להציל הגדול בנפשו של קטן. מי אמרינן רודף צריך התראה וקטן לאו בר קבולי התראה הוא הלכך אין מצילין או דלמא רודף א"צ התראה דלא ניתנה התראה אלא לב"ד וכיון שכן ל"ש גדול ול"ש קטן מצילין בנפשו:

יצא ראשו. באשה המקשה לילד ומסוכנת תנן ברישא החיה פושטת ידה וחותכו ומוציאתו לאיברים דכל זמן שלא יצא לאויר העולם לאו נפש הוא וניתן להורגו ולהציל את אמו אבל יצא ראשו אין נוגעין בו ואין להרגו דה"ל כילוד:

שאין דוחין נפש מפני נפש. וא"ת מעשה דשבע בן בכרי הנה ראשו מושלך אליך דדחו נפש מפני נפש. החם משום דאפי' לא מסרוה היה נהרג בעיר כשיתפשנה יואב והן נהרגין עמו אבל אם היה הוא ניצל אע"פ שהן נהרגין לא היו רשאין למסרו כדי להציל עצמן א"נ משום דמורד במלכות הוי כן מפורש בתוספתא (דתמורה) [סוף פ"ז דתרומות] ש"מ מיהת ממתני' אע"ג דקטן זה רודף דאמו הוא אפ"ה אסור להרגו ואיפשטא בעיין דקטן רודף אין מצילין בנפשו:

שנייא היא תמן. שאני התם שאין אנו יודעים מי הוא הרודף אם האם מעכבתו שלא יצא או הוא בדחיפתו לצאת הורג את אמו הלכך אין נוגעין ק"ו. ההולך לעבוד עכו"ם מצילין אותו בנפשו. דקסבר עונשין מן הדין והכא איכא ק"ו דהשתא מפני פגם כבוד הדיוט ניתן להצילו בנפשו כ"ש שמצילין בנפשו מפני כבוד חי העולמים ברוך הוא לעד ולעולמי עולמים:

הדרן עלך פרק בן סורר ומורה.

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה