קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ז
מתני' נידון על שם סופו. בגמרא מפרש:
הנאה להן. שאינן מוסיפין לחטוא:
הנאה לעולם. שקטה כל הארץ. דע להם. שהיו מוסיפיה זכיות:
ודע לעולם. שהיו מגינים על דורן מוכיחין אותך:
יין ושינה לרשעים. כל זמן ששותים וישנים אין חוטאין ואין מריעים לבריות:
לצדיקים רע להם. שאינן עוסקין בתורה:
ורע לעולם. שכשהן מתבטלין פורענות בא לעולם:
פיזור. שנפרדין זה מזה ואין יכולים להועץ ולסייע זה את זה:
שקט לצדיקים כו'. שיש להם פנאי ומנוחה לעסוק בתורה:
גמ' לגמר. לכלות נכסי אביו ואמו והוא מבקש בשר ויין שהורגל בהן:
ובלבד יין. שגורם רוב שינה. לרשעים הנייה להם ולעולם ולצדיקים רע להם אבל מעט יין שאינו גורם רוב שינה רע לרשעים וטוב לצדיקים כי מעט יין ומעט שינה על ידיהן דעתו של אדם צלולה לקיים מחשבתו לרשע רע ולצדיק טוב:
ישנים הם. הצדיקים מעט כדי שתהא דעתם מיושבת עליהן ולא הזכיר מעט יין שאינו הכרחי שיש מי שאינו שותה יין כלל ודעתו צלולה יותר אבל מעט שינה הוא הכרחי והמונעו מבלבל דעתו: