קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ג
מתני' גנב משל אביו ואכל ברשות אביו. אע"ג דשכיח ליה לגנוב משל אביו הואיל ואכל ברשות אביו מתפחד ומתבעת מאביו שמא יראנו ולא ממשיך:
גנב משל אחרים. לא שכיח ליה שיוכל בכל עת לגנוב משל אחרים ולא ממשיך:
עד שיגנוב משל אביו. דשכיח ליה לגנוב בכל עת:
ויאכל ברשות אחרים. שאינו מתבעת שם מאביו דבכה"ג ודאי ממשיך:
ומשל אמו. מנכסים שיש לה שאין לאביו רשות בהן כגון שנתן לה אחר במתנה ע"מ שא"ן לבעלה רשות בהן:
גמ' אזהרה לגניבה הראשונה מנין. דתנן לקמן בפרקין מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו מנ"ל אזהרה למלקות זה וקאמר מלא תגנוב ילפינן ליה:
לא תגנובו. דמיותר דכבר כתיב לא תגנוב אלא אזהרה לגניבה שנייה הוא דאתי:
לא תגנובו ע"מ למקט. עדיין קשה ל"ל אזהרה לגניבה ניליף מרבית ואונאה דהכא נמי מחסרו ממון לכך ניחא ליה למוקמי דאתי למעוטי אע"ג שאינו מכוין לחסרו ממון אלא לצערו:
ע"מ לשלם תשלומי כפל. שרוצה לההנותו ויודע שלא יקבל:
לא תגנוב את שלך. אם ראית בבית חבירך דבר שנגנב ממך שלא תגנוב הדבר ההוא ממנו אלא תקחנו בפרהסיא אם אפשר לך שלא תהא נראה כגנב:
עד שיגנוב מעות. ויקח בעדו בשר אבל אם גנב בשר מאביו אינוחייב:
עד שיולול מעות. מדכתיב זולל קדריש שהוא לשון זול:
מה אנן קיימין. במאי עסקינן:
אם. בזה שאומר לחבירו הא לך חמשה דינרים ותן לי בשר בעד שלשה דינרין כנגדן זהו מזלזל במעות קשיא העושה כן שוטה הוא ואיך נחייבו לזה מיתה:
ואם באומר הא לך ג' דינרין והב לי בשר בעד חמשה כגון זה ודאי לאדם יחשב אבל מי ישמע לו:
אלא הכא במאי עסקינן באומר הילך חמשה והב לי בעד חמשה דינרין בשר ולא אתי לאפוקי אלא שלא יקח הבשר ביוקרא דלא שכיחא ליה מעות לגנוב כולי האי ולא ממשיך:
הי דינו גנב כו'. איזהו גנב ואיזהו גזלן:
גנב בפני עדים. ושלא בפני בעלים זהו גנב אבל גנב בפני הבעלים זהו גזלן:
ר"ז פריך א"כ אם נתכוין לגזול הדבר הגזול וגם הבעלים עגיו אין זה גזלן הואיל ואין זה בפני הבעלים שהרי כשגוזלן אינן בעלים:
ופריך והי דינו כו'. א"כ איזהו גזלן לר' זעירא:
עד שיגזלנו בפני י' בני אדם. שלקחו בפירסום בפני רבים זה גזלן:
בנין אב שבכולן. כל הגזילות כולן לא למדו אלא מהאי קרא ויגזול את החנית כו' שזה היה בפרסום: