קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה ח
מתני' בזמן שאדם מצטער. שפורענות בא עליו בעונו:
מה הלשון אומרת. באיזה לשון שכינה קובלת ומתנודדת עליו:
קלני מראשי בגמ' מפרש:
[הל' ט'] ולא זה בלבד. עובר בל"ת אם הלינו:
גמ' אנן תנינן גירסתינו במתני' קליני מראשי ויש תנאים שגורסים במשנתינו קל אני מראשי:
ה"נ מ"ד קליני לית הוא אלא נטל מ"ד קל אני לית הוא אלא קליל. וה"פ מ"ד קליני כוונתו לומר קל איני אלא כבד כאומר כבד עלי ראשי כבד עלי זרועי ונטל הוא לשון משא כדכתיב נטל החול מ"ד קל אני הוא לשון קלת שאיני רוצה להזכיר כבדות בעצמו לפיכך מכנה הדבר ואומר קיל לי העולם ואיני עלי למשא:
ה"ג מתני' דלא כר"מ דאמר אף המגדף עובר בעשה. וה"פ קסבר ר"מ המלין את מתו עובר בעשה דכי קבר תקברנו ביום ההוא ואף המגדף עובר בעשה דאף דמרבינן מיניה שאר מתים קאי נמי אמגדף ש"מ לר"מ בכל המתים אינו עובר אלא בעשה וקס"ד מגדף אינו אלא בל"ת קמ"ל א"נ ה"ג מתני' דלא כר"מ דאמר המגדף עובר בל"ת. וה"פ מגדף הוא דעובר אל"ת אבל שאר מתים אינן אלא בעשה: