קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה א
מתני' נגמר הדין. לחובה:
מוציאין אותו לסוקלו. איידי דסקילה רישא דכולהו ד' מיתות היא מפרש מילי דידה ברישא והדר מפרש שארא בפירקין דלקמן כסדר:
חוץ לב"ד. רחוק מב"ד שמא בעוד שמוליכים אותו לבית הסקילה ימצאו לו זכות ויפטור:
שנאמר הוצא. אלמא לאו במקום הוועד קטלוה:
והסודרין בידו. להניף והוא סימן להחזירו:
רחוק ממנו. מתרחק מזה שהסודרין בידו מלא עיניו ובלבד שיוכל לראותו אם יניף בסודרין:
אמר אחד. מב"ד:
יש לי ללמד עליו זכות הלה העומד על הפתח ורוכב הסוס היה מכיר בו והוא רץ אחר המנהיגים ומעמידן עד שיחקרו הב"ד אם יש טעם בדבריו:
אפי' ד' וה' פעמים. כלומר אפילו כמה פעמים:
ובלבד שיש ממש בדבריו. קצת ראיה הדומה לזכות ובגמרא מפרש:
גמ' מתני'. דתנן בית הסקילה היה חוץ לב"ד משמע חוץ לב"ד הוא דבעינן אבל חוץ לשער העיר לא בעינן לא תאמר שהיא דלא כרבי ודלא כרבנן דלתרוייהו בעינן שיהא בשער העיר דלר' בעינן שיהא בשער שנמצא בו ולרבנן בשער שנידון בו אלא איכא לאוקמי מתני' בין כר' בין כרבנן ואיירי בעיר שרובה עכו"ם דלתרווייהו דנין אותו על פתח הב"ד וקמ"ל תנא דמתני' שלא יהא על פתח הב"ד ממש אלא רחוק מהם:
רבי אומר בשעריך. כתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אשר עשו את הדבר הרע הזה אל שעריך:
כשער שנמצאו בו. הוא השער שעברו בו העברה:
מה שעריך האמור. בכי ימצא שער שנמצא בו דהא כתיב כי ימצא:
ה"ג ורבנן אמרי בשעריך כו' ונאמר להלן דברי ריבות בשעריך מה שעריך כו':
בתחילה. פעם ראשונה ושנייה:
אמרי. הא דתנן במתני' ובלבד שיהא ממש בדברי והיינו שיהא ממש בדבריו האחרונים קאמר אבל הראשונים אפי' אין ממש בדבריו נמי שומעין לו כר' יוחנן:
כן אנו אומרים לזכותו דאלו לא נשתתק היה מלמד על עצמו זכות או לא:
שמע ר"י. ואמר זו היא שאלת חמרים כיון שלא אמר כלום פשיטא דליכא למיחש למידי דא"כ בכל היוצאין ליהרג ניחוש שמא יש אחד בסוף העולם שיודע לו זכות וחלילה לומר שדבר זה נסתפק לחזקיה:
אלא. כן היא בעייתו היכא שיצא ליהרג ואמר יש לי ללמד על עצמי זכות ונשתתק מהו וה"ה שיש להסתפק באחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד זכות ונשתתק מהו:
אסר. מאן דהו:
הא אמירה. דבר זה ראוי לאומרו: