קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה א
מתני' אחד כו' בדרישה וחקירה. שחוקרים את העדים שנאמר משפט אחד יהיה לכם ובדיני נפשות כתיב ודרשת וחקרת:
דיני ממונות בשלשה. כדילפינן בפ"ק:
פותחין. משא ומתן של דין:
בין לזכות כין לחובה. באיזה שירצה:
גמ' בשביל לחוס כו'. אע"ג דמן התורה ד"מ צריכין דרישה וחקירה. תקנו חכמים שא"צ דרישה וחקירה כדי לחוס על ממון של ישראל המלוים שלא יפסידו ע"י החקירות וגם יש בה נעילת דלת בפני הלוין שימנעו מלהלות שמא יכפור והעדים יטעו ולא תהא עדותן מכוונא ויפסיד אלא הב"ד שואלים העדים איך אתה יודע כו' כדתנן פרק זה בורר:
ר"ה בר בא. שאל לפני ר"י האיך עבדין מעשה בד"מ צריכין דרישה וחקירה כדתנן במשנתינו או א"צ כדתנן בפרקין דלעיל:
א"ל. עבדינן כר' יוחנן:
בשם ר"ח ור"י. דפליגי בפירושא דמתני' חד אמד. דרישות וחקירות דד"מ אתיין מדכתיב ודרשת כו' כדאמרינן ריש פרק היו בודקין וחד אמר בדין מרומה איירי מתני' אבל שאין מרומה א"צ דרישה וחקירה דכתיב צדק צדק תרדוף וכתיב בצדק תשפוט עמיתך הא כיצד למה לא כתיב בצדק צדק תשפוט כו' אלא אם אתה רואה שאין הדין יוצא לאמתו אלא הוא מרומה חקרהו צריך דרישה וחקירה והיינו דכתיב צדק צדק שיהיו הב"ד נזהרים לדקדק בו כ"כ לדרוש ולחקור ואם אין הדין מרומה צדקיהו בלא דרישה וחקירה לפי' זה צריכין להגיה הא כיצד אם אתה רואה הדין שאינו יוצא לאמתו א"נ אפשר לקיים הגירסא שלפנינו וה"פ אם אתה רואה שדברי העדים מכוונים וסדורים וע"י כך הדין יוציא לאמתו בלי שום נפתל צריך הדבר חקירה כו' ולכך מייתי הא דרב הונא דדמיא להא דאמרן:
רב הונא. כשהיה רואה שהעדים מכוונים דבריהם בלשון אחד היה חוקרן שנראה מזה שבעצה אחת העידו וכשראה שאין דבריהם מכוונים אלא כל אחד אומר בלשון אחר היה מכוון דבריהם שלא יהו סותרים זה את זה ופוסק הדין על פיהם:
כיצד פותחין לזכות. הא דתנן במתני' ד"נ פותחין לזכות היינו אחר שקיבלו עדותן של עדים ודרשום וחקרום ובאין לישא וליתן היכי אמרינן להו לעדים:
איפשר שוה הרג את הנפש. בתמיה שמא בעצה באתם וזו היא פתיחת הצלה לזה:
א"ר יוסי. אם כן שזה הוא לימוד הזכות שאומרים עדי שקר הם קשיא הא דתניא לקמן סוף פ' אין בודקין אמר כו':
ה"ג ובא חבירו וסייעו מקבלין:
ויש כאן סיוע. בתמיה אף שמסייע לדבריו האחרונים מ"מ הכחשה לדבריו הראשונים היא והרי זה המסייע בא לחוב את העדים שהרי יש כאן עדים אחרים להכחיש הראשונים:
ה"ג לא נמצאת חב לעדים. והגירסא שלפנינו יש ליישבה בדוחק:
מאה פעמים. לאו דוקא אלא צ"ח דהיינו מ"ט טהור ומ"ט טמא כדמסיק:
אין יכול לפתוח בזכות. דהא אם יש ממש בדבריו אין מורידין אותו לעולם כדתנן לקמן הלכך בעינן שיהא ראוי לכך וכל מי שאינו יודע לטהר את השרץ אין מושיבין אותו בסנהדרין:
שממית. אדם ובהמה ומרבה טומאת נבלה וטומאת מת בעולם הרי הוא טהור כשמת שאינו בכלל שמנה שרצים:
או חילוף. ק"ו הראשון היה לטהר את השרץ ומעתה אומר ק"ו אחר לטמא הנחש:
עכבר. טמא כדכתיב בקרא:
הרי עקרב. יוכיח אע"פ שממית הוא טהור אף הנחש כן:
אשכח תני. מצא ברייתא דתני בה דרצה למילף בק"ו נחש ועקרב דמטמאים ותו ליכא יוכיח:
ה"ג אמר רב תלמיד וותיק כו':
אמרין. אמרו תלמיד זה לא ידע להורות ולא היה אלא חריפות של הבל ודלא כרב שאמר תלמיד וותיק היה:
ההוא תלמידא. היה נפסק מהר סיני שהפך ומבלבל דברי התורה: