קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ד
מתני' אינו יוצא מפתח פלטרין שלו. שגנאי הוא למלך להראות עגמות נפש לפני העם:
אלא לפייס את העם. צורך שעה היה בדבר מפני שלום מלכות שלא ימרדו בו בחשבם שצוה להרגו אבל עכשיו יכירו שלא בעצתו נהרג אבל בלא טענה זו אפילו רצה אין שומעין לו:
גמ' הדא אמרה. זאת אומרת דרגש בה משום כפיית המטה דאל"כ למה תנא ברישא בכה"ג והוא מישב על הספסל והכא גבי מלך תני דרגש אלא ש"מ כה"ג חייב בכפיית המטה לכך אינו יכול להסב על הדרגש אבל מלך שאינו חייב בכפיית המטה יושב על הדרגש אבל על מטה ממש לא משום אבל:
הנשים מהלכות תחלה. בלווית המת הולכות לפני המטה שהן גרמו מיתה לעולם ועליהן מוטל לצער יותר מן האנשים:
מפני כבוד בנות ישראל. שגנאי הוא להם שיהו האנשים מביטין בהם:
הולך אחר המטה. ואי ס"ד נשים אחר המטה אורחיה דדוד להלך עם הנשים:
לא היה הדבר אלא לפייס. את העם והיה הולך מבין האנשים לבין הנשים לפייסן ובחר דפייס הנשים חזר לבין האנשים לפייסן כי לא מאתו היתה מיתת אבנר:
הרקים שברקים. דדריש אחד המיוחד שברקים:
ארכיסטם. ארכי הוא שר סטים לסטים והוא שר שבלסטים:
אמרה לו כו'. מדקנתרה בבית אביה ש"מ שאמרה כך ושפיר השיב לה:
גדר לפנים מגדר היה. מדכתיב גדרות לשון רבים קדרים:
הוה חמי ליה. והיה דוד רואה את שאול משלשל הצניף שעליו מעט ומגיה לבושו מעט נגד מה ששלשל מבגד העליון כדי שלא יהא פרועו נראה בהגלות לבושו:
הדא כו'. והיינו דא"ל דוד לשאול:
ותחס עליך. שאתה חסת על עצמך ואע"ג דאמר טעמא אחרינא כי משיח ה' הוא אי לאו צניעותא דחזי ביה לא היה משגיח בהא דרודף הוה:
ועם האמהות. ולא קאמר לפני האמהות אלא עם האמהות שהוא להם כבן אצל אמו:
לעגלה אשתו. והיינו מיכל ש"מ שהיה לה בנים:
שנעה כעגלה ומתה. והלכך נקראת עגלה שמתה בלדתה ועד יום מותה לא היה לה אבל ביום מותה הוה לה:
מפני מה ביזה עצמו על המצות. שהמלך צריך לנהוג כבוד בעצמו שתהא אימתו עליו כדתני במתני' שהיו מביטים כו', שהם נהגו מנהג בזיון בארון והיו מביטים בו לפיכך ביזה עצמו לפני הארון כדי שילמדו ממנו שצריך לנהוג כבוד גדול בארון ולא ימותו ואגב גררא מפרש כמה מתו בעון זה:
ויך באנשי בית שמש. כי ראו ארון ה' ויך בעם שבעים איש חמשים אלף איש. שהיו שקולים. כנגד חמשים אלף דאל"כ ה"ל למכתב חמשים אלף ושבעים איש:
וחמשים אלף מעם הארץ. לכך כתיב שבעים תחלה שהן היו מן המובחרין:
בשעה שמשחני שמואל. אף שהיה הדבר בסתר מ"מ היה לי להתגאות בלבי:
בשעה שהרגתי את גלית. אף שהיה דבר מפורסם:
ולא הלכתי כגדולות. דרך גדולה וכבוד אלא שבזיתי את עצמי הרבה בשעה שהעלתי את הארון:
ובנפלאות ממני כשנעשו לי נפלאות שהחזירו למלכות לא הלכתי בגדולות אלא מחלתי לשמעי בן גרא ולשארי המורדים עונם והי"מ גירסא משובשת נזדמנה לו ע"ש:
לכהן ינקא. כתינוק היוצא ממעי אמו שאין רוחו גסה לינק משדי אמו כן היתה נפשי עלי שאיני מתבייש ללמוד תורה אפי' מקטני ישראל: