קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוכה· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ה
מתני' של ערלה ושל תרומה טמאה פסול. דאמר קרא ולקחתם לכם שיהא ראוי לכם:
לא יטול. שיש לחוש שיטמאנו:
ואם נטל כשר. שהרי יש בו היתר אכילה לכהנים:
בירושלים וכו'. אבל חוץ לירושלים לא דבעינן לכם שיהא ראוי לכם:
גמ' ועצו הדר. ששאר אילנות שינו ממה שצוה הבורא שיהיה עץ פרי דהיינו עצו ופריו שוה והן שינו ועץ עושה פרי אמשא"כ אתרוג שקיים מצות בוראו וטעם עצו ופריו שוה ודאי הדר הוא שלא ברא הקב"ה דבר חסר בעולמו במעשה בראשית ובוראם משבחם מי מגנם (כך שמעתי מאבא מורי המקום יהיה בעזרו):
ואין עצו הדר. שאין טעמו שוה:
ואין פריו הדר. שהי' פריו לבן ונשתנה מראהו ל"א אתרוג עץ שלו יפה ומהודר ואף פריו כן משא"כ רמון שאין עץ שלו יפה וחרוב אין פריו יפה שהוא דר באילנו משנה לחברתה. שהאתרוג דר וגדל באילן שתים ושלש שנים:
הדר. הידור ובלשון יוני קורין למים הידור:
אילן שהוא גדל על פני כל המים. וזהו אתרוג ואין פרי אחר עושה כן:
פריו דומה לעצו. בהדרו:
עצו דומה לפריו. בטעמו:
ר' יעקב דרומייא וכו'. אמתני' דבכל מערבין קאי דתנן התם מערבין בדמאי וקא"ר יעקב דאתיא דלא כב"ש ואגב שיטפא מייתי לי' הכא ל"א דסובר דטעמא דבית שמאי דפוסל בדמאי מפני שמכשיר האתרוג בנגיעת הלולב שהוא לח ממים שעמד בתוכו ואסור לגרום טומאה לתרומת מעשר ומעשר שני שבו ופריך לפ"ז אף במעשר שני פוסל ב"ש אפי' דיעבד ולמה לא פליגי בתרווייהו: