קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוכה· רבי דוד פרנקל
פרק ג · הלכה ב
ענביו. פרי יש בו שדומה לענבים:
ואין ממעטין בי"ט. דה"ל מתקן:
גמ' ענף עץ עבות. שכלו ענף שהעץ מחופה בעלין ע"י שהן עשויין כקליעה ושוכבין על אפיהן:
אין תימר זיתא. אם תאמר ענף עץ עבות הוא זית:
ומשני עולה כמין קליעה. מ"מ אין העלין שוכבין על אפיהן שיהיו חופין את עצו:
זרגונא. מין אילן ונראה שהוא דולבא הנזכר בבבלי:
ומשני ענפיו וכו'. זרגונא ענפיו חופין את עצו אבל אינן עולים כמין קליעה ואנן תרווייהו בעינן בחד אילן:
במשחירות שנו. הא דענביו מרובין מעליו פסול היינו דוקא כשהתחילו לייבש ומשחירין אבל מתחלה כשהן ירוקין כשר בכל ענין:
למה. מ"ט שחורות פסולי' משום שאינן דומות לעצו. שהן פרי ואנן בעינן ענף עץ שיהא ענף דומה לעץ:
שנגמר פריו. ועץ כתיב ולא פרי:
מאי נפיק מן ביניהון. פי' מאי בינייהו דהני תרי טעמא:
היה דרכו לגדל ירוקים. כשיש בו ענבים ירוקים להך טעמא שחורות פסולות שאינן דומות לעץ הני נמי אין דומות לעץ דהא פרי נינהו ולא עץ:
ה"ג הוי לא טעמא. אלא מפני שנאמר פרי וירוקין עדיין לא נגמר פריין וכשרים: