אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל

פרק ה · הלכה ה

הלכה ד

מתני' מאהבה שאהב את המקום:

שקול. משקלו שוה אינו מכריע לכאן ולכאן יש לו הכתוב בוי"ו ומשמעותו כאלו היה לא באל"ף ויש לא באל"ף ומשמעותו כלו הכתוב בוי"ו הן יקטלני הלא הוא הורגני לא איחל לו עוד או לו אני אייחל:

גמ' אא"כ אוהבו. וזה ראי' לדברי ר' יהושע שעבד מאהבה:

גם הוא לי לישועה וגו'. לעיל מיני' כתיב הן יקטלני לו איחל אך דרכי אל פניו אוכיח גם הוא וכו' מזה מוכח שהוא מצפה אף אם יקטלני דהא אמר שהוא לו לישוע' את אשר לפניו חנף לא יבא:

ואהבת את ה' אלקיך משמע שיש לעבוד ה' מאהבה:

את ה' אלקיך תירא. משמע שיש לעבוד ה' מיראת העונש והן סותרין זה את זה שהאוהב אינו צריך ליראת העונש:

שאם באת לשנוא. ולעשות המצות כעובד מיראה בע"כ שלא בטובתו:

שאם באת לבעט. כגון שבאו עליו יסורין יבעט באהבתו באומרו אחרי שהוא מצערני לא אלך בדרכיו ומצותיו:

ה"ג דע שאתה ירא ואין ירא מבעט. מיראת העונש:

שבעה פרושים הן. אמתני' דפ' הי' נוטל קאי דתנן התם הפרושין מכלי עולם הם ומפרש דשבעה מיני פרושים הם ומייתי לי' הכא שאלו מראי' עצמם כאלו עובדין מאהבה ואינו כן:

טעין מצותי' על כתפיה. כדי להתיהר טוען המצות כגון עצי הסוכה ודומיהן על כתפו שכמו מתרגמינן על כתפוהי:

אקיף לי ואנא עבד מצוה. הלוה לי מעות כדי לעשות בהן מצוה ואין כוונתו אלא כדי להראות כאלו הוא מחבב המצות א"נ שלוה ברבית ואומר שהוא לצורך מצוה:

ומקזז הדא עם הדא. ומכה זו עם זו כלומר מחשב עבירה נגד מצוה שעשה:

ה"ג מאי דאית לי אנא מנכי ואנא עביד מצוה. וה"פ מכל מה שיש לי אין אני מחסר דבר מלהוציאו לעשות מצוה ובאמת אינו כן:

איידא חובתא עבדית וכו'. יאמר לי אדם איזה עבירה עברתי כדי שאוכל לעשות מצוה כנגדה כלומר לא עברתי עבירה שצריך לתקן:

כאיוב. כריב"ז דמתני' דאמר שלא עבד את המקום אלא מיראה:

כאברהם. שעבד ה' מאהבתו אותו כדכתיב אברהם אוהבי ולא עבד מיראת העונש ולא מאהבת השכר:

עשה יצר רע טוב. שאף המעשים הצריכי' תאוה גופנית כמו האכילה והשתי' והמשגל ודומיהן לא עשה להנאתו כי אם לאהבת המקום:

את לבבו נאמן לפניך. שלא הי' לו אלא לב אחד א"נ לבבו הרע היה נאמן לפני ה':

והפשיר עמו. עשה עמו פשרה כלומר ע"י ההרגל בטוב נצטנן יצרו הרע עד שנתפשר ודריש הכי מדלא כתיב וכרת בלשון נוכח אלא דקאי ארישא ואסיפא:

אבל דוד לא הי' יכול. לכוף יצרו כל כך והרגו בפעם אחת כלומר הרחיק עצמו מתאות גופניות ע"י תעניות וסיגופים:

ר"ע. היה עומד ונדון לפני טורנוסרופוס הרשע על שעבר גזירתו ועסק בתורה:

אתת וכו'. באה השעה לקרות שמע התחיל לקרות ושחק:

א"ל. זקן זקן או מכשף אתה או בועט ביסורין אתה שאינך חושש ליסורי' הבאים עליך:

א"ל. ר"ע תצא רוחו דהאי גברא לא מכשף ולא מבעט ביסורין אני:

רחמתיה. אהבתי אותו:

ובכל נפשי לא הוית בדוקה לי. שאתן את נפשי באהבתו:

וכדון וכו'. וכעת שהגיע הזמן לעבדו בכל נפשי והגיע זמן דק"ש:

ה"ג ולא אפלגית דעתא עליה. ולא נחלקה דעתי ממנו לקיים באהבה:

בגין כן. לכך אני קורא שמע בשמח' ושחוק:

אתין גמין ריבויין. כל היכא דכתיב בתורה את או גם אתי לרבות:

אכין ורקין מיעוטין. כל היכא דכתיב אך או רק אתי למעוטי:

מהו דין וכו'. מהו אתי לרבויי:

א"ל אותו ואת תורתו. שצריך אדם לירא מן התורה ולומדי' כדאמרינן בבבלי את לרבות ת"ח:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה