קרבן העדה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה ד
מתני' אשת כהן שותה ומותרת לבעלה. אם נמצאת נקי' ובגמר' פריך פשיטא:
אשת סריס שותה. בגמ' יליף מקרא:
ה"ג ע"י כל העריות כולן מקנין. אם קינא לה מאחד מכל העריות ונסתרה הוי קנוי ונאסרה עליו ושותה דלא תימא נטמאה נטמאה ב' פעמים אחד לבעל וא' לבועל היכא דמתסרא עלי' בהאי זנות לאפוקי הא דאסירא עלי' דבועל וקיימא אימא לא קמ"ל:
חוץ מן הקטן. פחות מבן ט' שנים שאינן ראוי לשכיבה אבל בן ט' שנים ויום א' כיון שביאתו ביאה איש מיקרי לגבי שכיבה ושותה:
גמ' ופריך דלכן וכו'. מאי קמ"ל דאשת כהן שותה ומותרת לבעלה דלא כן אלו לא תנן במתני' מה היינו אומרים דאסורה לבעלה הכהן אף אחר ששתת מ"ט הלא טהור' היא שלא בדקוה המים:
ומשני אני אומר. לעולם טמאה היא והא דלא בדקו' המים אותה שזכות תולה לה לכך איצטרך התנא לאשמועינן דמותרת לבעלה:
ופריך הניחא כמ"ד הזכות תולה ואינה ניכרת. איצטרך לאשמועינן:
ברם. אבל למ"ד הזכות תולה וניכרת דאע"ג דזכות תולה מתנוונת וניכר שהוא מחמת הזכות קשה למה לי' למתני דאשת כהן שותה ומותרת לבעלה:
כן אנן קיימין. מתני' איירי בשתת ולא בדקו המים אותה ואפ"ה איצטרך לאשמועינן דאשת כהן מותרת לבעלה:
שלא תאמר. זו נאנסה ולפיכך לא בדקו המים אותה שאין המים בודקין את האנוסה:
מה אנוסה שבכהונ'. דינה כרצון שבישראל מה רצון בישראל אסור' לבעלה אף אנוסה אסורה לבעלה הכהן:
לפום כן. לפיכך איצטרך התנא לאשמועינן דמותר' לבעלה הכהן ולא חיישינן לאנוסה דלא שכיח ועוד דתחלת חששתו שברצון זינתה עם זה שקינא לה ממנו:
ומנין שאונסין פוסלין בכהונה. כרצון באשת ישראל:
ומה וכו'. והדין נותן ומה אם שרצים הקלים טומאת השרצים וה"ה שאר טומאו' שהן קלים שאי אפשר לבא ע"י לידי מיתה בידי אדם אפ"ה הנוגע בהן בין באונס בין ברצון טמא:
סוטה חמור'. שמיתתה בידי אדם אם היא ודאי טמאה א"נ מיתתה ע"י המים מיתה חמורה היא אינו דין שתהא אסורה לכהן באונס כרנון:
מה את ש"מ. כלומר איך ילפינן מהך קרא פרט לאונסין:
מה תחת אישך. הנבעלת לבעלה הוא ברצון אף לבועל צריך שיהי' ברצון פרט לאונסין:
ויש לך שאינ' תפוסה בישראל והיא מותרת. והיא מיעוטא הוא כלומר בסתם אשה אמרת לך טעם האסו' תלוי בלא נתפשה הא נתפשה מותרת ויש אשה שאע"פ שברצון מותרת ואיזו זו וכו':
תחלתה באונס. תחלתה של בעילה:
וסופה. של בעילה ברצון:
כהדא איתתא. כהאי אשה שבאה לפני ר"י ואמרה ליה נאנסתי מה אני לבעלי אסורה או מותרת:
ולא ערב לך בסוף. שנהנית מבעילת המאנס דהוה ליה סופו ברצון:
שמא אינו רע לו. שעשה כן ביה"כ:
ובסוף אינו ערב לו. לאחר שנכנס לתוך גרונו אפילו הכא נהנה ממנו:
וקיבלה. ר"י לתשובתה והתירה לבעלה דהוה ליה אונס גמור אף על גב דהוה רצון בסוף יצר אלבשה המאנס:
ה"ג וכי נטמאת לרבות אשת הסריס ויתן איש בך את שכבתו למעט את הסרים ואת הקטן:
ה"ג ומי שאינו איש בני ישראל ויקנא. וה"פ מי שאינו איש מפרש למעוטי עכו"ם ויליף מדכתיב דבר אל בני ישראל איש איש וכו' ע"י בני ישראל מקנין אבל לא ע"י עכו"ם: