קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה ח
מתני' ולא פירש. אע"ג דכל הקרבנות צריך שיקראו הבעלים להם שם הכא לא צריך דמכי אמר אלו לנזירותי הוי כאלו קרא שם לכל אחד ואחד דכבשה אינה ראויה אלא לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים:
ומשלח תחת הדוד. שמבשלים בו זבח שלמים:
ואם גלח במדינה. ואע"ג דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד לאו דוקא אלא ללמד שאינו מגלח עד שיהיה פתח אהל מועד פתוח:
היה משלח תחת הדוד. דכיון דאוקימנא פתח אהל מועד לדרשא אחרינא אף במדינה יכול לגלח:
בד"א. שבמקדש נוטל ומשלח תחת הדוד בתגלחת טהרה:
אבל בתגלחת הטומאה. אפי' גלח במקדש אינו נוטל שער ומשלח תחת הדוד של קרבנותיו דלא כתיב נתינת שער תחת הדוד אלא בנזיר טהור:
הכל משלחין. טהור שבמקדש ובמדינה וטמא במקדש חוץ מטמא שגילח במדינה מפני ששערו נקבר:
גמ' הוון בעי מימר. סברוהו למימר הא דתנן במתני' ולא פירש היינו בשעת הבאה למקדש אבל בשהיו עדיין תוך ביתו בשעת לקיחה פירש איזהו לחטאת כו':
אמרין. שאינו כן ואפי' בשעת לקיחה אינו צריך לפרש:
למה. הא כל הקרבנות צריכין קריאת שם:
בהמה אין עליה הלכות סתומות בתחלה. והיינו קרבנות נזיר שאפי' בתחלה אינן צריכין קריאת שם:
טובלו ברוטב. נוטל את הרוטב ונותן על שער ראש נזרו ומשלח תחת הדוד של שלמים:
מה טעמא. כלומר מנ"ל שיטבלם ברוטב:
ונתן על האש אשר. תחת זבח השלמים והאי זבח מיותר אלא ה"ק מזבחו יהא באש שמתחתיו:
ה"ג חוץ מן הטמא שבגבולין תחת הדוד כו'. ששערו נקבר:
הטהור. כאן וכאן במקדש ובמדינה משלח:
הטמא. במקדש ובמדינה לא היה משלח:
אלא המגלח בטהרה. במקדש מפני שנעשה כמצותו:
ה"ג רבנן אמרין עד שיהא ראוי וסמוך ור"מ אמר ראוי אע"פ שאינו סמוך כו'. וה"פ ראוי היינו טהור וסמוך היינו בירושלים שהוא משלח תחת הדוד שמבשלין בו השלמים וא"צ הבאה וקאמר לרבנן דמצריכין ראוי וסמוך הלכך אינו משלח אלא הטהור בירושלים ולר"מ דאמר בחדא מינייהו סגי לכך קאמר טהור במדינה וטמא בירושלים משלחין: