אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי דוד פרנקל

פרק ה · הלכה ב

הלכה א

מתני' מי שנדר בנזיר. בלשון שהיה דומה לו שאינו נזיר:

ונשאל לחכם ואסרו. ואמר לו שיש בלשון זה לשון נזירות:

מונה משעה שנדר. בגמ' מפרש:

תצא ותרעה בעדר. דהפרישה בטעות היתה ולא נתקדשו הקרבנות אפי' לב"ש דכי אמר לקרבנות נזירותו לאו כלום הוא כאומר ה"ז לחטאתי ונמצא שאינו חייב חטאת:

אי אתם מודים בזה שהוא הקדש טעות. מאי שנא מהא דריש פרקין דאמריתו הקדש טעות הקדש:

א"ל ב"ש כו'. לא חשו להשיבם עיקר טעמא אלא לדבריהם השיבו מתשיעי ואחד עשר דקדשו בטעות דמרבינן לה מדכתיב וכל מעשר בקר וצאן:

א"ל ב"ה לא השבט קדשו. אלא גזירת הכתוב הוא דתשיעי ואחד עשר הסמוכים לעשירי השבט מקדשן אם קראן עשירי ולא ילפינן מינייהו בעלמא דהקדש טעות הוי הקדש דגם כאן אין הטעם משום הקדש טעות דא"כ אפי' שמיני ושנים עשר נמי אלא הטעם גזירת הכתוב הוא:

גמ' משעה שנשאל. הא דתנן מונה משעה שנדר היינו משעה שנשאל מתחיל למנות נזירותו:

מה נן קיימין. במאי עסקינן:

אם בשגלגל בנזרו. כלומר שלא נהג נזירותו משעה שנדר עד שעת שאלה הכל מודים שאינו מונה אלא משעה שנשאל:

אלא. הכא במאי עסקינן בשהיה דעתו לישאל מיד אחר שנדר ושכח אם נהג נזירותו עד עתה או לא בש"א מכיון שדעתו לישאל מסתמא לא נהג נזירותו כראוי ובה"א אילו לא היה חושש לנזירותו לא היה שואל עליו אלא ודאי כיון דמספקא ליה נהג נזירותו כראוי עד עכשיו:

הרי שנזיר כו'. מי שנזר מאה יום ולא נהג נזירותו ששים יום אינו מביא קרבנותיו עד שינהוג נזירות כמנין הימים שלא נהג נזירות:

בד"א בנזירות מרובה. שהיה נזירותו לזמן מרובה כלומר יותר משלשים יום:

ופריך מה בין נזרו מרובה לנזרו ממועט. הא אנן על שלא נהג איסור קנסינן ליה:

אלא. הכי קאמר בד"ח בזמן שעבר ולא נהג נזירותו יותר משלשים יום אבל עבר פחות משלשים יום לעולם מונה עוד שלשים יום:

מה נן קיימין. הא דתני נוהג בהן איסור כמנין הימים שנהג בהן היתר במאי עסקינן אם בשנטמא תוך ימי נזירותו הכל מודים שסותר הכל:

ה"ג אם בשגלגל בתגלחת. אם בשעבר וגילח הכל מודים שאינו סותר אלא ל' יום כדתנן לקמן פ"ו:

אלא. במאי עסקינן בשעבר ושתה יין דמן הדין אע"פ שחייב מלקות אינו סותר כדתנן לקמן אלא חכמים קנסוהו שינהג איסור כימים שנהג היתר:

בעומד בתוך נזירותו. לא אמרן דצריך לנהוג איסור כימים שנהג בהן היתר בשעבר ושתה יין תוך ימי נזירות אבל שתה יין אחר ימי נזירותו עד שלא הביא קרבנותיו אינו סותר אבל מכין אותו מכות מרדות:

ה"ג אינו סותר:

תמן תנינן. בכורות פ"ט:

הכי גרסינן מנין ששלשתן קדושים תלמוד לומר יהיה קדש. וה"פ דכתיב וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש משמע כל מעשר בין שקראו הוא עשירי בין שהיה עשירי למנין ולא קראו עשירי קדש:

יכול יקרבו שניהן. התשיעי והאחד עשר:

ה"ג ת"ל מן הבקר הבקר לרבות י"א מן הבקר להוציא תשיעי וכ"ה בת"כ. וה"פ כתיב ואם זבח שלמים קרבנו מן הבקר ה' דהבקר ריבויא לרבות י"א ומן מיעוטא למעט התשיעי:

אחר שריבה הכתוב ומיעט. מצינו לומר לרבות את שלאחר העשירי דהיינו אחד עשר דהא דקדושים הן התשיעי והאחד עשר היינו משום דדמיין לתמורה שהן תמורת העשירי ולעולם לא שייך תמורה עד אחר ההקדש:

מרבה אני י"א שהוא אחר הקדושה. שיהא קרב וממעטינן את התשיעי שלא יהא קרב לפי שהוא לפני הקדושה שהוא העשירי:

עד כדון. ממתני' לא שמעינן אלא בשטעה. וסבר שהתשיעי הוא עשירי וקראו עשירי שהוא קדש אבל בשהיה יודע בו שהוא תשיעי וקראו במזיד עשירי מהו:

ה"ג אמרו להו ב"ש אי אתם מודים במי שטעה כו':

ואינון מקבלין מינהון. וב"ה קבלו תשובה זו דאל"כ אלא אם במזיד קרא לתשיעי עשירי אינו קדוש היה להם להשיב מה אתם משיבין ממעשר שהוא דבר שאינו קדש בכוונה על הקדש שיהיה קדש בין בכוונה בין בטעות והלא עיקר הקדש הוא בכוונה אלא ודאי שמעשר קדש אפי' כיון לומר על תשיעי עשירי:

ומשני כיי. כי האי דאמר רבי אמי עשירי הוו בתשובה ממעשר היה התשובה ק"ו מה מעשר שאינו קודש בכוונה קדש בטעות הקדש שקדש בכוונה לא כ"ש ל"א מעשירי עצמו היה התשובה שהעשירי ודאי קדש בכוונה וקדש נמי בטעות ה"ה שאר הקדשות שקדושים נמי בטעות:

או. אתיא כהא דא"ר נסא שהיו ב"ה יכולים להשיב מה למעשר שאינו קדוש בכוונה אלא שהשיבו להם דבר אחד כאדם שיש לו שני טעמים ואינו חש להשיבו טעם אחר:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה