קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה ד
מתני' הריני נזיר כשער ראשי כו' ה"ז נזיר עולם. ולא נזיר עולם ממש קאמר דאלו נזיר עולם מגלח אחת לי"ב חדש וזה מגלח אחת לשלשים יום הואיל ותלה נזירותו בדברים חלוקים הוי כאומר כמנין שער ראשי ועפר ארץ משא"כ נזיר עולם לא חלק נזירותו ונעשה הכל נזירות אחת א"נ קסבר הת"ק כל נזיר עולם מגלח אחת לשלשים יום:
ר' אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום. דכיון דאמר הריני נזיר הכל נזירות אחת משמע ואינו מגלח אלא אחת לי"ב חדש כשאר נזיר עולם:
הרי עלי נזירות כשער ראשי. מדאמר נזירות לשון רבים משמע נזירות מופסקת קיבל עליו כמנין שער ראשו:
אם אמר אחת גדולה נזרתי. נזירות אחת קבלתי ונראית לי גדולה כמלא הבית נזיר ל' יום ואם אמר סתם נזרתי ולא היה בלבי אלא כמו שידונו החכמים מלשוני ה"ז נזיר כל ימי חייו ומגלח כל י"ב חדש:
גמ' מטילין אותו לחומרין. מתחילין לבדקו בקל ואומרין לו שמא קופה מליאה אתרוגים נדרת ואם אומר לאו מחמירין עליו עד מליאה חרדל שהוא הקטן שבקטניות שדרך למלאות מהם הקופה:
פונדקרין. אגוזים קטנים:
הנותן תקוה לנזירותו. שנתן קצבה לנזירותו שפרט סך ימים או שנים כדמסים:
אין מתירין אותו לגלח. כל י"ב חדש אלא סוף זמן הקצוב ולא דמי לנזיר עולם:
ותני כן. ותניא נמי הכי:
ה"ג הריני נזיר כל ימי הריני נזיר עולם ה"ז נזיר עולם מאה שנה כו' אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם וכ"ה בבבלי. וה"פ כיון שנתן קצבה אע"פ שמסתמא לא יחיה הזמן שקצב אפ"ה ה"ל נזיר לעולם: