קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק יא · הלכה ט
מתני' ונדר אלמנה וגרושה וכו'. לגופיה לא צריך קרא דכיון דאין לה בעל מי יפר אלא קרא איירי כשהיא אלמנה נדרה לזמן ולא הגיע הזמן עד שניסת:
אינו יכול להפר. אע"ג שהנדר חל כשהיא תחתיו שבשעת הנדר אלמנה היתה:
נדרה בו ביום גרשה בו ביום והחזירה בו ביום. ואח"כ שמע נדרה:
אינו יכול להפר. כיון שיצאה לרשות עצמה בין נדר להפרה ואין הבעל מיפר בקודמין:
גמ' אחר הנדר. היינו אחר חלות הנדר:
אחר האיסר. אחר שעת קבלו הנדר ומתני' ר"ע:
היה נדר ואסר כאחת. אף ר"י מודה דיפר:
היך עבידא. היכי דמי:
היינו נדר ואסר כאחת. ששניהם ברשות א' דהיינו ברשות בעלה ולכ"ע יפר ומעתה מצי לאוקמי מתני' כר"ע: