קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק י · הלכה ו
מתני' מה אם אשה שקנה לעצמו. דהיינו ארוסתו:
הרי הוא מיפר נדריה. בשותפות:
שהקנו לו שמים. היינו יבמתו:
אינו דין שיפר נדריה. בשותפות עם אביה:
שיש לאחרי' בה רשות. שהיא זקוקה לשאר אחים:
מה אתה משיב על יבם א'. כלומ' תשובתך טובה על דברי ר"א שאומר שמיפר אפי' כשיש שני יבמין מה תשיבני על דברי שאני אומר לא' אבל לא לשנים:
אין היבמה גמורה ליבם. לחייב מיתה הבא עליה כשם שהארוסה גמורה לאשה לענין חיוב מיתה:
גמ' שלא היה לו בה רשות. דהיינו הארוס:
עד שלא נכנסה לרשותו. היינו עד שלא קידשה:
משנכנסה לרשותו. משקדשה:
הוגמרה לו. להפר נדריה עם אביה בשותפות:
אשה שהיה לו בה רשות. יבמה שהיה לו חלק בה מחמת זיקת אחיו עד שלא עשה בה מאמר:
משנכנסה לרשותו. דהיינו כשעשה בה מאמר אינו דין שיגמור המאמר שיהא זכאי בה להפר נדריה עם האב בשותפות:
ה"ג כך לא היה לאחרים חלק בה. קודם שנתארסה לו:
כך היה לאחרים עמך בה חלק. שהיה זקוקה לכל האחים:
ה"ג בין שלא עשה בה מאמר אף בנדרים ושבועות כן א"ל אבל אלו היית בימי ר"א בן ערך וכו' כ"ה בתוספתא פ"ו. וה"פ כשם שאין חייבין סקילה על היבמה אפי' עשה בה מאמר אלמא לא עדיף מאמר דיבמה כקידושין לענין סקילה אף להפרת נדרים ושבועות כן שאינה כארוסתו ואינו מפר נדריה אפי' בשותפות וא"ל ר' יהושע אלו הייתי בימי ר"א בן ערך היו דבריך טובים דאמר אין מאמר קונה קנין גמור ה"ה דאינו מיפר אבל אני סובר שמאמר קונה: