קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ו
מתני' פותחין בי"ט ובשבתות. אם נדר להתענות או שלא לאכול בשר לזמן קצוב אומרים לו אלו שמת אל לבך לשבתות וי"ט שבתוך הזמן כלום היית נודר ואמר לא מתירין לו ואין זה פותח בכבוד המקום:
אותן הימים. שמצא להם פתח להתחרט מותרים ע"י התרת חכם:
ושאר הימים. שאין עליהם חרטה נשארו באיסורן:
שנדר שהותר מכללו הותר כולו. אע"פ שלא מצא פתח על כולו דלא נדר מעיקרא אלא על דעת שיתקיים כולו נמצא התרת מקצתו פתח לכולו:
לזה ולזה. כגון שאסר הראשון בקונם ואמר על השני ה"ז כראשון ועל השלישי ה"ז כשני וכן כולם הותר הראשון הותרו כולם שכולם תלויין בו:
לזה קרבן ולזה קרבן. מתני' ר"ש היא דאמר גבי שבועת הפקדון אם היו חמשה תובעי' אותו וכפר ונשבע והודה אינו חייב אלא קרבן אחד עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד הלכך הכא צריך שיאמ' לזה קרבן ולזה קרבן אבל חכמים אומרים אם אמר שבועה שאיני חייב לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחד ואחד וה"נ אם אמר לזה קרבן ולזה ולזה אע"פ שלא הזכיר קרבן על כל אחד צריך פתח לכל אחד ואחד:
קונם יין וכו'. וצריכא דתני דינא דנדר שהותר מקצתו לענין זמן הנדר ולענין דברי' הנשבעי' עליהם ומן האדם שנשבע עליהם ותני קונם יין וכו' לאשמועינן שהמיושן יפה למעיי' דלשון חכמים מרפא כדאמרי' בבבלי ספ"ב דפסחים:
והלא המיושן יפה למעיים. חדא ועוד קאמר חדא דלאו רע הוא ובהכי שרי נדרא ועוד מפני שהוא יפה:
גמ' ה"ג תני הותר האמצעי ממנו ולמטה מותר וכו' וכ"ה בבבלי:
בנות שבע. מן תאנים לבנים וטובים:
לא הותר אלא בבנות שבע בלבד. שהרי גילה דעתו שלא הותר מקצת הנדר שהי' נודר כמו שנדר אלא שהיה מתנה בתנאי מפורש על בנות שבע: