קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק ט · הלכה ג
מתני' שהן כנולד. נראין כנולד:
ואינן כנולד. ופותחין בהם:
א"ל מת וכו'. בגמרא מפרש:
גמ' משום נדר טעות. כלומר אף על גב דמת נולד הוא הכא איירי שהנדר היה בטעות שכבר מת הכלב קודם נדרו ורבי מאיר גוזר מת אטו לא מת:
ה"ג מפני שהוא תולה נדרו בדבר כאומר קונם וכו'. וה"פ כיון דאמר שאביה רע משמע כל זמן שאביה רע ולפיכך כשמת או עשה תשובה מותר:
אף הוא א"צ היתר חכם. למאן דאמר דטעמא דרבי מאיר מפני שהוא תולה נדרו וכו' אם כן תנאי גמור הוא ומתיר רבי מאיר אפילו בלא התרת חכם: