קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ג
מתני' עד הקציר. של חטים ושעורים:
עד הבציר. של ענבים:
עד המסיק. של זיתים:
אינו אסור אלא עד שיגיע. הואיל ואין לקציר ובציר זמן קבוע כדמפרש ואזיל:
בין שאמר עד שיהא וכו' אינו אסור אלא עד שיגיע. שכל דבר שאין זמנו קצוב שיהא נמשך באותו זמן ולא יותר אין דעת הנודר להכניס עצמו בו ואמרינן דודאי לא היה כוונתו רק עד שיגיע:
גמ' ה"ג עד שיגיע משתה בני כמי שזמנו קבוע. ואסור עד סוף ימי המשתה דכיון דקבע לו זמן לא מסיק אדעתיה שידחה אותו הלכך אסר נפשי' עד שיהא ממש וכל שדחה אותו לאחר מכאן אסור עד שיהא:
או מאחר. שיודע שיכול לדחותו לאחר זמן אם רוצה לזון ארוסתו לא מחית נפשי' אספיקא:
כמי שאין זמנו קבוע. הלכך אע"ג דאמר עד שיהא עד שיגיע זמן שקבע קאמר ולא עד שיהא ממש ואינו אסור אלא עד שיגיע ולא איפשיטא: