אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל

פרק ז · הלכה ה

הלכה ד

מתני' דרגש. מטה שעושין שרים לישא בדרך ונוקבין הארוכות ותולין בו רצועות וגם בעור שפורסין עליו תולין רצועות וכשרוצין לתקנו עונבין רצועות העור ברצועות של הארוכות אח"כ תוחבין הארוכות בכרעי' וכשרוצין לפרקן מתירין הקלמנטרין והן הרצועות והעור כופל מאליו:

גמ' ה"ג תני דרגש נזקפת ואינה נכפית וכ"ה במ"ק. ובאבל מיירי שצריך לכפות המטה שבבית וקאמר שדרגש די בזקיפה על צדה ואינו צריך לכפותה ממש והאבל שוכב על מטה אחרת כפויה:

ה"ג שומט קלמנטרין. והן הרצועות שהעור קשור בהן ודיו:

מטה שנקליטיה עולין ויורדין בו. שאינן מחוברין ויכול לשמטן מן המטה. נקליטין הן שני עצים אחד ארוך תחוב בראש המטה ובראשו חריץ וכן למרגלות המטה ונותנין קנה עליהן ופורסין יריעה עליהן להאהיל על המטה מפני צניעות והחמה:

שמטו. לנקליטין ודיו שזהו כפייתה דכל שעושין בו מעשה שאינו ראוי להשתמש בו כבראשונה דיו:

כל שמסרגין על גופה. שאינו מכניס הרצועות בתוך חורי עצי המטה אלא מרכיב הרצועות על ארוכות המטה זו היא מטה:

ופריך והא תנינן. פ"ו דכלים:

משישופם בעור הדג. כדי להסיר קסמים דקים בנסרים שלא יסרט בבשרו אז הוא גמר מלאכתו וקודם שהחליקה אע"ג שכבר סרגו לא הוי גמר מלאכה:

ומסורג על גופה. ואס"ד דמטה היינו שמסרגין על גופה נמצא שהעצים מחופים בחבלים מיד הויא גמר מלאכתו שהרי א"צ להחליקם שבלא"ה אינו יכול לסרט בהן:

תיפתר. תפרש למתני' בהנך מטות שבקסרין שיש להם נקבים ותוחבין החבלים לתוך הנקבים וצריך לשוף העץ במקום שאין שם חבלים:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה