קרבן העדה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי דוד פרנקל
פרק ו · הלכה א
מתני' הנודר מן המבושל. שאמר קונם מבושל עלי:
מותר בצלי ובשלוק. כל שנתבשל יותר מבישולו כראוי נקרא שלוק:
מעשה קדרה. כגון הריפות וגרש וכרמל:
רך. שנאכל עם הפת:
עבה. שנאכל בלא פת:
בביצ' טרמיטין. ביצה מבושלת במים חמין ומשמרים אותה שלא תקפה:
ובדלעת הרמוצה. בגמ' מפרש:
גמ' מתני' אמרה. ממתני' דנזיר פ"ו שמעינן ששלוק קרוי מבושל:
היה מבשל את השלמים. האיל של נזיר או שולקן ובקרא כתיב ולקח הכהן את הזרוע בשלה מן האיל ש"מ דשלוק קרוי מבושל:
וקרייא. ומקרא מוכח שהצלי קרוי מבושל דכתיב ויבשלו את הפסח וכתיב בפסח אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש:
אין תימר שלא כהלכה. עשאו שבשלו הפסח:
כמשפט. דכתיב ויבשלו את הפסח כמשפט ש"מ דצלאו אותו ככתוב בתורה דאי בישול ממש לאו כמשפטו הוא:
מתני' אמרה וכו'. מעתה קשיא מתני' דהכא דתנן הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק ש"מ דצלי ושלוק לא מיקריין מבושל ומקרא ומתני' שמעינן דצלי ושלוק נקראים בישול:
ומשני אר"י הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם. דאין קורין מבושל אלא למבושל ממש ולא לצלי ולשלוק:
מה נפיק מן ביניהון. מאי בינייהו. אסור בי"ט האחרון. דבלשון בני אדם אף י"ט האחרון בכלל חג:
מותר. דבלשון תורה לא מיקרי חג אלא שבעה ימים:
אף ר"י מודה דאסור. סתמא דש"ס קאמר הא ודאי ליכא בינייהו דמודה דאף בי"ט האחרון אסור ולא אמר דאזלינן בנדרים בתר לשון תורה אלא לחומרא כגון הכא בנודר מן המבושל דאסור לר' יאשי' אף בצלי אבל היכא דלשון בני אדם לחומרא מודה דאזלינן בתרי':
אכל חליטא לביבות המבושלת במים ואמר לא טעמתי מזון יום זה שאינן חשובין מזון ובערוך גרס חלטין והן פירות גנוסר:
ופריך והא תנינן. פ"ג דעירובין:
מותר במים ומלח. ש"מ דשאר כל הדברים קרויים מזון:
ומשני פתר לה. תפרש למתני' דעירובין דאתיא כר' יאשי' דאמר הלכו אף אחר לשון תורה לחומרא ובלשון תורה כל הדברים קרויי' מזון חוץ ממים ומלח:
בר. היינו עיבור ולחם כמשמעו ומה ת"ל מזון אלא שאר מיני מאכל צידה לדרך ש"מ כל הדברי' קרויים מזון:
משום תבשילי שבת. שאסור להטמין סמוך לשבת מהו שיהא מותר להניח דבר מאכל סמוך לעשן כדי שיעשן בשבת א"נ בשיל ולא בשיל כל צרכו חיישינן שמא יחתה אבל בשיל כל צרכו מותר וקמיבעיא ליה אם מעושן דינו כבשיל כל צרכו ומותר לשהות או לא:
מהו שיהא בו. משום איסור בישול בשר בחלב:
מהו שיטבול למעשרות. דתנן בפ"ד דמעשרות האור קובע למעשר ומיבעי' ליה אם העשן נמי קובע למעשר ואסור לאכול ממנו עראי או לא:
הנודר מן המעושן וכו'. אע"ג דכבר שאל אם הנודר מן המבושל מותר במעושן מיבעיא ליה באת"ל דאין מעושן בכלל מבושל מ"מ מבושל בכלל מעושן או לא:
ה"ג משום דבית רב אחי:
חביצא. היינו שנותנין פירורי לחם לתוך מים חמין והם נדבקים זה בזה:
אין בו משום בישולי עכו"ם. שגזרו חכמים בבישולי עכו"ם משום חתנות ועל הנאכל כמות שהוא חי לא גזרו על בשולו דכיון שנאכל כמו שהוא חי אינו בשיל דלא אהני מידי:
ויוצאין בו משום ע"ת. אם בשלן העכו"ם דהא שרו באכילה:
ומה אם תבשיל. הנודר מן תבשיל אסור בצלי ובשלוק כדמשמע במתני' ופריך ויש ק"ו בנדרי'. בתמיה כיון דאזלינן בתר לשון בני אדם פעמים שאינו נכלל בלשון זה ונכלל בלשון אחר:
ה"ג אלא כיני תבשיל שאסור בצלי ובשלוק מותר בעבה מבושל מותר בצלי ובשלוק מותר בעבה וכ"ה ברשב"א. וה"פ לאו מק"ו יליף אלא במה מצינו דמבושל אינו אלא בישול ממש:
תני. הנודר מן התבשיל:
אסור בהטריות רכות. הן דילועין רכין וקטנים:
שכן דרך הרופא. לצוות לחולה שיאכל פתו בהן:
מגולגלת. לאו דוקא אלא אפי' מצומקת אלא שאינה מצומק' כל כך שהפת נאכלת עמה בכלל תבשיל היא:
רופיטין. מבושלת הרבה במים חמין כדפי' במתני' כדין דלעת מרה. כהך דלע' מרה. שממתקין אותה באפר ורמץ חם: