קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מכות· רבי דוד פרנקל
פרק א · הלכה א
כיצד העדים נעשים זוממין. תנא קאי אהא דסיים במתני' סוף סנהדרין שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מזוממי בת כהן אין עושין בהן דין הזמה ממש שאין נהרגין במיתת הנדון אבל דמיא במקצת שבאו להרוג ונהרגין. ויש עוד זוממין אחרים שאין עונשין אותן כלל במה שזממו לעשות אלא עונש אחר דהיינו מלקות ארבעים וקאמר עדים שאין מקיימין בהן ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו כיצד הן נעשין זוממין:
מעידים אנו באיש פלוני. כהן:
שהוא בן גרושה. בפנינו נתגרשה אמו קודם שנוצר והרי הוא חלל:
אין אומרים. אם הוזמו והם כהנים יעשה זה בן גרושה לקיים בו כאשר זמם דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לזרעו ואם תעשהו חלל והוא כהן פסלת זרעו לעולם וכ"ת נפסול אותו לבדו ולא לזרעו בעינן כאשר זמם לעשות וליכא שהרי הוא זמם לפסול הנדון ואת זרעו:
בן חלוצה. והוא חלל מדרבנן:
אלא לוקה ארבעים. דאמר קרא והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע משום דהרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע בתמיה וכי כל היכא דהצדיקו הב"ד את הצדיק והרשיעו את הרשע איכא מלקות דקאמר קרא והצדיקו וגו' והיה אם בן כו' אלא על כרחך והצדיקו אעדים קאי וה"ק עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדי אחריני והצדיקו את הצדיק דמעיקרא ושינהו להנך רשעים והיה אם בן הכות הרשע אם אינך יכול לקיים ביה דין הזמה גמורה כגון עדי גרושה וגלות והפילו השופט והכהו:
אין אומרים יגלה זה. דכתיב ברוצח הוא ינוס הוא ולא זזממיו:
שגרש את אשתו. בפנינו ביום פלוני וזה אומר לא גרשתיה ואיני חייב לה כתובה ונמצאו זוממים:
והלא בין היום ובין למחר. כלומר מה ישלמו לו אם תאמר כל הכתובה הרי אפשר שימות או יגרשנה היום או למחר וסופו ליתן לה כתובה נמצא לא הפסידו כלום:
אומדים כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו. מספק שאם נתאלמנה או נתגרשה יטלנו לוקח ואם מתה יירשנה בעלה ויפסיד מעותיו שנתן וכך יתנו העדים להבעל:
גמ' ה"ג הכל היה בכלל כו' את שאת יכול לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם כו' אין את מקיים בו לא תענה ואת שאין את יכול לקיים בו ועשיתם לו כו' את מקיים בו לא תענה כו'. וה"פ הא דתנן במתני' עדים המעידים שהוא בן גרושה לוקין היינו משום לאו דלא תענה וכ"ת א"כ כל הזוממים ילקו משום לא תענה לכך קאמר ריב"ח אע"ג דהבל היה בכלל לא תענה מ"מ גלי לן קרא ועשיתם ללמד במקום שאפשר לקיים ועשיתם אין את מקיים לא תענה כלומר אינו לוקה אבל היכא שאי אפשר לקיים הזמה ממש לוקה משם לא תענה:
ה"ג. את מקיים בו לא תענה ברעך לא כן א"ר אבהו בשם ר' ייחנן מזיד בחלב ושוגג בקרבן מתרין בו לוקה ומביא קרבן ר' בון בר חייה בשם רבי שמואל בר רב יצחק כדי רשעתו שני דברים מסורים לב"ד את תופש אחד מהן יצא דבר שמסור לשמים ריב"ל אמר ועשיתם לו ולא לזרעו כתיב ולא יחלל כו'. וה"פ ופריך ולמה אין מקיימין בעדים זוממים שתיהם מלקות משום לא תענה וכאשר זמם וכי לא א"ר יוחנן כן שעושין לעובר עברה אחת שני עונשין דאמר האוכל חלב במזיד שידע שהאוכל חלב עובר בלאו ושוגג בקרבן שלא ידע שהאוכלו חייב כרת במזיד וקרבן בשוגג מתרין בו ולוקה כדין כל חייבי לאוין ומביא קרבן דשגגת קרבן שמה שגגה ומשני ר' בון כו' כתיב והפילו השופט לפניו כו' כדי רשעתו ודרשינן דין המסור בידי אדם ממון ומלקות ששניהם בידי השופט לעשותם אז כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שני רשעיות אבל אם עונש אחד בידי אדם ואחד לשמים כגון מלקות וקרבן השופט מענשו עונש אחד ועינשו לשמים אינו נעשה ע"י השופט אלא ע"י עצמו וריב"ל לתרוצי מתני' קאתי לכך לוקין ואינן נעשין בני גרושה דכתיב ועשיתם לו ודרשינן ועשיתם העונש לו לבדו ולא יגיע העונש לזרעו ואם תעשהו חלל והוא כהן פסלת את זרעו לעולם וליכא למימר לפסלי לדידיה ולא לזרעו דהא בעינן כאשר זמם והוא זמם לפסול את הנידון ואת זרעו:
היא עצמה מניין. שהאלמנה מתחללת בביאתו מן התרומה ומן הכהונה וללקות כהן הדיוט הבא עליה אחריו משום חללה:
היא שעברה עבירה. דכתיב לא יקח להזהיר אשה על ידי האיש ביבמות פ' יש מותרות (דף ל"א):
ואינו מתחלל. דהא לא יחלל זרעו כתיב ולא את עצמו דתנן בבכורות פ"ז הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה וכי נדר עובד עבודה:
שאינו מתחלל בכל מקום. אפי' בא על השפחה ועל הזונה תאמרו באשה שנפסלת בכל מקום שאם באו עליה כותי חלל נתין ממזר פסולה דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעלה לפסל לה פסלה והואיל ונפסלת בשאר ביאות איסור תיפסל אף כאן:
ואם נפשך לומר. תשובה על עיקרא דדינא מהיכא קמיית היא עצמה מזרעו מה לזרעו שכ' יצירתו בעבירה משא"כ הא ותאמר שהיא כשרה:
לא יחל. הוה מצי למכתב וכתיב לא יחלל קרי ביה לא יחל ולא יחול אחת לזרעו ולא יחולל זה שהיה כשר ונתחלל וקאי עליה שהיתה כשרה ונתחללה:
המחלל לא נתחלל. כהן הנושא את הגרושה שמחלל את זרעו אין הוא עצמו מתחלל מן הכהונה:
האיך. עד זומם זה שרצה לחלל ולא חילל יתחלל:
ה"ג האיך זה מתחלל עדים שנזדממו וחזרו ונשתקרו רי"א שקר שקר ר"ל אמר רשע רשע כו'. וה"פ עדים שהעידו שפלוני מת ואלו הן יורשיו או שתטול אשתו כתובתה ונמצאו זוממין שאמרו העדים עמנו הייתם וחייבין ממון אח"כ בא אותו אדם שהעידו עליו שמת ונמצאו שקרנים וחייבין מלקות על לא תענה ברעך עד שקר רי"א פטורים מממון דהיכא דאיכא ממון ומלקות מילקי לקי ממון לא משלם כדאר"י פ' אלו נערות (הלכה א') וליכא למימר דליחייב בתרווייהו דילפינן שקר דכתיב במלקות לא תענה ברעך עד שקר משקר דכתיב בעדים זוממים עד שקר העד כו' ובמיתה איירי דכתיב בתר הכי ובערת הרע מקרבך מה שקר האמור במיתה מת ואינו משלם אף שקר האמור במלקות לוקה ואנו משלם ור' לעזר יליף רשע דכתיב במלקות והיה אם בן הכות הרשע מרשע דכתיב במיתה אשר הוא רשע למות דמלקות דומיא דמיתה וכדמסיק:
בר פדייה אמר כו'. טעמא דמתני' בא לפרושי למה לא מחיבין גלות לעדים המעידים באחד שחייב גלות וקאמר מדכתיב הוא ינוס האי היא קרא יתירא למעט זוממיו הוא דאתי שאינן גולין תחתיו אלא לוקין:
ואין משלמין כו'. לפרושי מתני' קאתי מעידין אנו כו' ולא נתן לה כתובתה חייבין לשלם ולא כל הכתובה שהרי בין היום למחר כו' הלכך אומדין ואינו משלם אלא טובת הנאת כתובתה וכדמסיק:
ה"ג כיצד אומד כמה כו' וירש הלה את כתובתה בכך הוא משלם: