קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מועד קטן· רבי דוד פרנקל
פרק ב · הלכה ב
מתני' בתוך הבור. חפירה שתחת הגת מסויידת בסיד לקבל היין:
למודים. נסרים של עץ כלומר מכסים אותו שם בנסרים שלא יחמיץ ולא ישלהו מן הבור:
גמ' הא בתחלה. לבצור ולתת יינו לתוך הבור אסור:
מה אנן קיימין. במאי עסקינן:
אם בשהגיע זמנו לבצור. קודם החג ולא בצר איהו דאפסיד אנפשיה דאע"ג דדבר האבד הוא כיון מלאכתו במועד הוא ואסור:
אם בשלא הגיע זמנו לבצור. קודם החג למה יעשה מלאכתו במועד הלא לא יפסד אם יעמוד כן עד לאחר החג ופשיטא דאסור:
אלא. הכא במאי עסקינן בשהגיע זמנו לבצור קודם החג אלא שהוא סבר שיכול לקיים עד אחר החג בלא בציר' ובחג רואה שאם לא יבצרנו יאבד:
קטף. בצר מתרגמין קטף:
חמוני'. ראו כל העם ובצרו אף הן במועד:
בשתא וכו'. בשנה שנית הניח ר"ש כרמו ולא בצרו במועד ונתייבשו ואע"ג דאיהו כדין עביד שלא הגיע זמנו לבצור עד המועד ומתקלקל אם לא יבצרנו במועד מ"מ אדם חשוב שאני:
ילפון וכו'. בני אדם קרובין ללמוד מן הדברים המקולקלין יותר מן הדברים מתוקנים ולכך יש לאדם חשוב ליזהר במעשיו מאוד:
הוהרא. מצודת דגים עשוייה מערבה מותר לעשותה במועד לצוד בה דגים לאכול מהן במועד:
הורי. בהנך מהולייא והן נפות שמנפין בהן הקמח:
פומפיי. כלי עשוי מטס של ברזל מנוקב בנקבים קטנים בולטים ושוחקים עליו לחם וגבינה ונקרא כן מפני שיש לו פיות הרבה:
מסיקין. אילפסין וקדרות של חרס לצורך י"ט דבי"ט אסור לבשל בהם בתחלה דקא מחסר להו שאין מחזיקין מים עד שיבשלו בהם פעם אחת:
זפתין גרבא. חבית גדול דאיכא פסידא יתירא אי לא זפתי לה משום דנפיש יינא:
ולא זפתין כוזא. והוא כלי קטן דליכא פסידא כולי האי:
דזיפתא דקדקירא. שהזפת שלו הוא דק וליכא טירחא:
דזיפתא גלידא. שהזפת שבתוכו הוא עב ואיכא טירחא הלכך אסור:
שהוא לשעה. שבכוזא נותנין לשתות מיד במועד:
שהוא לשהות. לתת בתוכו יין שיעמוד בו לאחר המועד ואסור: