אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מועד קטן· רבי דוד פרנקל

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

מתני' בתוך הבור. חפירה שתחת הגת מסויידת בסיד לקבל היין:

למודים. נסרים של עץ כלומר מכסים אותו שם בנסרים שלא יחמיץ ולא ישלהו מן הבור:

גמ' הא בתחלה. לבצור ולתת יינו לתוך הבור אסור:

מה אנן קיימין. במאי עסקינן:

אם בשהגיע זמנו לבצור. קודם החג ולא בצר איהו דאפסיד אנפשיה דאע"ג דדבר האבד הוא כיון מלאכתו במועד הוא ואסור:

אם בשלא הגיע זמנו לבצור. קודם החג למה יעשה מלאכתו במועד הלא לא יפסד אם יעמוד כן עד לאחר החג ופשיטא דאסור:

אלא. הכא במאי עסקינן בשהגיע זמנו לבצור קודם החג אלא שהוא סבר שיכול לקיים עד אחר החג בלא בציר' ובחג רואה שאם לא יבצרנו יאבד:

קטף. בצר מתרגמין קטף:

חמוני'. ראו כל העם ובצרו אף הן במועד:

בשתא וכו'. בשנה שנית הניח ר"ש כרמו ולא בצרו במועד ונתייבשו ואע"ג דאיהו כדין עביד שלא הגיע זמנו לבצור עד המועד ומתקלקל אם לא יבצרנו במועד מ"מ אדם חשוב שאני:

ילפון וכו'. בני אדם קרובין ללמוד מן הדברים המקולקלין יותר מן הדברים מתוקנים ולכך יש לאדם חשוב ליזהר במעשיו מאוד:

הוהרא. מצודת דגים עשוייה מערבה מותר לעשותה במועד לצוד בה דגים לאכול מהן במועד:

הורי. בהנך מהולייא והן נפות שמנפין בהן הקמח:

פומפיי. כלי עשוי מטס של ברזל מנוקב בנקבים קטנים בולטים ושוחקים עליו לחם וגבינה ונקרא כן מפני שיש לו פיות הרבה:

מסיקין. אילפסין וקדרות של חרס לצורך י"ט דבי"ט אסור לבשל בהם בתחלה דקא מחסר להו שאין מחזיקין מים עד שיבשלו בהם פעם אחת:

זפתין גרבא. חבית גדול דאיכא פסידא יתירא אי לא זפתי לה משום דנפיש יינא:

ולא זפתין כוזא. והוא כלי קטן דליכא פסידא כולי האי:

דזיפתא דקדקירא. שהזפת שלו הוא דק וליכא טירחא:

דזיפתא גלידא. שהזפת שבתוכו הוא עב ואיכא טירחא הלכך אסור:

שהוא לשעה. שבכוזא נותנין לשתות מיד במועד:

שהוא לשהות. לתת בתוכו יין שיעמוד בו לאחר המועד ואסור:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מועד קטן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה