קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי דוד פרנקל
פרק ד · הלכה יא
מתני' מעשה ראובן. וישכב את בלהה פילגש אביו נקרא:
בבה"ה ולא מיתרגם דחיישינן לגנותו:
מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם. ולא חיישינן ליקרי' דדוד והוא דלא כתיב אמנון בן דוד:
מעשה עגל הראשון נקרא ומיתרגם. ולא חיישינן ליקרא דישראל:
מעשה עגל השני. בגמ' מפרש איזהו:
ממעשה דוד ואמנון. כל אותן מקומות שכתוב שם אמנון בן דוד אבל אותן שנאמר בהן אמנון סתם הא אמרינן לעיל מעשה אמנון ותמר נקרא ומיתרגם:
גמ' אשר חכמים יגידו. אלו ראובן ויהודה מעשה ראובן בבלהה ומעשה יהודה בתמר:
מה שכר נטלו על כך. בעולם הזה:
להם לבדם ניתנה הארץ. יהודה זכה למלכות ראובן נטל תחלה חלק בארץ בעבר הירדן:
לא עבר זר בתוכם. בחלוקת הארץ דלעתיד הכתובה ביחזקאל ראובן ויהודה שכנים:
מתשובה וכו'. כלומר מן ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה וגו':
ומחא וגו'. פליג אריב"ל ורב וסובר דעד ויגף ה' את העם על העגל וגו' הוא מעשה עגל השני:
לא דומה וכו'. אמתני' קאי דלכך מעשה עגל הראשון נקרא ומיתרגם שהוא גנאי לכל הציבור אינו בזיון כל כך כיון דכולן שוין ביה אבל מעשה עגל השני מדבר באהרן לחוד וגנאי יחיד בצבור חמיר:
ואתיא כהיא דאר"ח וכו'. כלומר דמתני' הכי מתפרשא מעשה עגל השני נקרא ולא מתרגם וכן ברכת כהנים נקרא ולא מתרגם:
כה תברכו. בברכת כהנים כתיב: