אור ברסלב

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי דוד פרנקל

פרק א · הלכה ח

הלכה ז

מתני' שתי ראיות. בין ביום א' בין בב' ימים רצופים וכן ג' ראיות בין ביום א' בין בג' ימים רצופים או שתים ביום אחד ואחד למחר:

אין בין מצורע מוסגר. שטעון הסגר כדכתיב והסגירו הכהן ז' ימים:

למצורע מוחלט. שטמאו הכהן לגמרי:

אלא פריעה ופרימה. הא לענין שילוח וטומאה זה וזה שוין:

אלא תגלחת וצפרים. דגבי תגלחת וצפרים כתיב והנה נרפא נגע צרעת מן הצרוע יצא מוסגר שצרעתו תלויה בימים שאפילו נרפא צריך להיות מוסגר ז' ימים:

גמ' דר' לעזר היא. מתני' אתיא כר"ל:

דר"ל אמר. בפ"ב דזבים:

אף. בראייה שלישית. בודקין אותו מפני הקרבן אם ראה ב' ראיות מחמת זיבה ושלישית באונס אינו מביא קרבן:

ברם כרבנן. אבל לרבנן קשיא הא איכא נמי הא אלו ב' ראיות אם ראה אחת מהן באונס אינו זב לא לקרבן ולא לטומאה והשלישית אפי' מאונס ה"ז זב בין לקרבן בין לטומאה:

אר"י. אם נאמר דלא אתיא מתני' כרבנן אף כר"ל לא מצי אתיא:

לא לסותרו אמרתי. דקיימא לן הרואה קרי סותר יום אחד וזוב סותר שבעה ימים וקאמר ר"ל דוודאי ראייה שלישית אפי' באונס סותרת שבעה כראיית זוב אלא דלכך בודקין ראייה ג' דאם היה באונס פטור מקרבן:

ה"ג הואיל לסתור לא אמר אלא שלא יביא קרבן. ור' יוסה הוא דקאמר ליה:

הדא אמרה. זאת אומרת דמתני' ד"ה היא ותנא ושייר דאף אם נאמר דר"ל היא קשיא ליתני השנייה לא לסתירה ולא לקרבן דאם ראה השנייה באונס טהור לגמרי והשלישית סותרת ואם ראה השלישית שלא באונס מביא קרבן אלא ודאי דתני ושייר:

בשופי. בלא אונס:

באושי. באונס:

מתניתא בשני בני אדם. א' ראה שתים וא' ראה שלשה ול"ק לר"א ליתני שהשלישית סותרת אבל לרבנן קשיא שאם ראה השני השלישית באונס חייב קרבן ל"א לתרווייהו קמשני דלא קאי אזיבה אלא מה שיש בין שני בני אדם שא' ראה שתים והב' שלש וענין הזוב שראו היה בזה כמו בזה:

מתני' אמרה כן. כלומר מתני' נמי דייקא דאיירי בשני בני אדם:

אין תימר. דאס"ד באדם א' שהיה תחלה מוסגר ואח"כ נעשה מוחלט:

ניתני אין בין בהרת גדולה. דהיינו מוחלט לאחר שפשה הנגע:

לבהרת קטנה. ימי הסגר ומדלא תני הכי שמע מינה דסיפא בב' בני אדם וכיון דסיפא דמצורע בב' בני אדם רישא דזב נמי בב' בני אדם:

פרחה בו. הצרעת בתוך ימי הסגר בכולו שהוא טהור דכתיב כולו הפך לבן טהור הוא מהו שיהא טעון צפרים כטהור מתוך החלט:

מן הצרוע. דכתיב והנה נרפא נגע צרעת מן הצרוע יביא שתי צפרים:

ואין סימני מטמאיו עמו. שכבר נרפא ואין בו צרעת כלל:

וסימני מטמאיו עמו. שהרי פרחה בכלו:

והלא. הנגע שעמד בראש או בזקן שתי שבועות בעיניו ולא פשה יוכיחו:

ואין טעון צפרים. דכתיב והנה נרפא נגע צרעת מן הצרוע מי שצרעתו תלויה ברפואות יצא זה שצרעתו תלויה בימים:

אם אומר וכו'. ואס"ד כר' לעזר דפרח בכולו מתוך הסגר אינו טעון צפרים טפי הוה ליה להשיב פרחה בכולו מתוך הסגר יוכיח דהוה מפריחה לפריחה ולא ה"ל להשיב מעמידה דב' שבועות על הפריחה:

מתניתא. היינו סיפא דברייתא דבסמוך:

דכן תנא. משיב לחבירו דעומד לא הוה יוכיח דלא אם אמרת בעומד שלא היה מעולם נזקק לחליטה תאמר בפרחה מתוך החלט שהיה מוחלט ש"מ דת"ק לא חש להך פירכא דאיהו בעי למילף גם לפרח בכולו מתוך הסגר דליבעי צפרים:

סופה. דהך ברייתא דלעיל מסייעה לר' לעזר דתני התם הטהור וכו':

כל מה וכו'. וכל הברייתא דהתם איירי בטהור מחמת פריחה ואפ"ה תני שאינו טעון צפרים והיינו כר' לעזר:

מה פליגון. כי פליגי ר"י ור' לעזר בפרח מתוך הסגר אלא אם טעון צפרים אבל שאר קרבנות מצורע חטאת ואשם ועולה הכל מודים שאינו מביא:

ותני. נמי הכי:

את שאינו טעון תגלחת. כגון פרח בכולו או טהור מתוך הסגר:

ר' חמא וכו'. אמתני' קאי מנ"ל שטהור מתוך הסגר אינו טעון פריעה ופרימה:

יצא זה. המוסגר שטהרתו תלויה בספירות ימיו ואפי' הנגע בו טהור הוא:

עד כדון. כלומר תינח דאין המוסגר טעון פריעה ופרימה דגבייהו כתיב כל ימי הנגע:

את שהוא מיטמא ומיטהר ביום אחד. כגון מוחלט שביום שנרפא הנגע חוזר לטהרתו אבל המוסגר אע"פ שהלך לו הנגע מיד לאחר ההסגר אינו מיטהר עד לאחר שבעה:

תוכן העניינים

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה