קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק יא · הלכה ה
גמ' עד כדון. עד כאן תנן במתני' של כולן קיים בשמכרה לכל אחד בשטר מיוחד אבל בשמכרה לכלן בשטר אחד פליגי בה ר"י ורשב"ל:
דאיתפלגון. דפליגי בכתב כל נכסיו וכו':
כאחד. בשטר אחד והעדים החתומין עליו כשרין לאחד ממקבלי המתנה וקרובים להשני:
מאחר שהן פסולין לזה פסולין לזה. דלא פלגינן דיבורא ואינן נאמנין אפי' לגבי זה שהן רחוקין ממנו שעדות שבטלה מקצתו בטל כולו וה"נ במתני' אם מכרה לכולן בשטר אחד של כולן בטל:
כשרין לזה ופסולין לזה. ומתנה של זה שהן רחוקין ממנו קיימת וה"נ של כולן מכרן קיים ושל אחרון מכרו בטל:
ר' מנא לא מפרש. פלוגתייהו דר"י ורשב"ל מאן אמר הכי ומאן אמר הכי ור' אבין מפרש מאן אמר דא ומאן אמר דא וכדמסיק:
מתני'. דפ"ק דמכות מסייע לר"י:
מה שנים נמצא אחד מהן וכו'. וכי היכי דמחמרינן בעדות ע"פ לפסול הכשרים מפני שהיו במעמד אחד עם הפסולים דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ה"נ עדות בשטר בטלה מקצתה בטלה כולה:
וחרנה. ואידך אמר לא אר"ל שפיר:
ה"ג נעשו כעדות אחת מאיש א'. וה"פ הכותב כל נכסיו וכו' דפליגי ביה ר"י ורשב"ל הוא בעדות דבר אחד הנוגע לאיש אחד דתנן במתני' דמכות דבטל:
דנעשית כשתי עדות וכו'. דלא דמי כלל למתני' כיון דכל העדיות באיש אחד באין להעיד וכיון דמקצתן קרובין לו בטל כולן אבל הכא נעשית כשתי כיתי עדות דהא לשנים מעידין ולאחד מהן רחוקין לגמרי: