קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק יא · הלכה ב
מתני' בין מן האירוסין. שאין לה מזונות ומוכרת לכתובתה:
בין מן הנישואין. שמוכרת למזונות:
מוכרת שלא בב"ד. מומחין אלא בפני ג' הבקיאים בשומת קרקע:
רש"א מן הנישואין. שהיא מוכרת למזונות:
מוכרת שלא בבית דין. שאי אפשר לה להיות יושבת ומתענה עד שיזדקקו לה בית דין אבל מן האירוסין שאין מכירתה אלא לכתובה לא תמכור אלא בבית דין:
גמ' במזונות הדבר תלוי. מכירתה שלא בב"ד הוא מפני מזונות וכדפרישית במתני' ה"ג פסק שלא לזון מן הנישואין:
דברי חכמים. טעמייהו דחכמים דמתני' דאמרי אף מן האירוסין לא אטרחוה רבנן לבא לב"ד ככל מוציאי שטר חוב:
אמר ר' אחא וכו' חס הוא וכו':
ניזונת משלהן. משל יורשין:
ה"ג שמא יש לה מזונות. בתמיה וזו כיון שמחלה לכתובתה למה יהא לה מזונות:
ה"ג אשה שאין לה כתובה אין לה מזונות. וה"פ ומשני אשה אחרת שאין לה כתובה דין הוא שאין לה מזונות דכל שאין לה כתובה אין לה תנאי כתובה אבל זו לא די שמחלה כתובתה ועשתה טובה ליורשים איך נאמר להפסיד לה מזונותיה:
ובלבד מן השופי. שיושבת בשלוה ובנחת ואפ"ה תבעה כתובתה אבל אם מחמת אונס תבעה וכדמסיק יש לה מזונות:
כהדא. אלמנותו דר"א שרימו אותה היתומים וא"ל שר' בא בר כהנא חפץ בה לישאנה וע"י כך תבעה כתובתה ואבדה מזונותיה:
ה"ג ארמלתא דר"א רמו בה וא"ל וכו' וכן הוא גירסת הרא"ש:
מאן דאיתידעון וכו'. לבתר שנודע הדברים שנהגו בה מנהג רמחות:
אעלון וכו'. נכנס המעשה לפני רבי יוסי ושאלו אם הפסידה מזונותיה בכך:
וחזרה למזונה. חייב להיורשים ליתן לה מזונותיה:
אבדו מזונותיה. דאותן שלשה חדשים אבל להבא יש לה מזונות:
בשלא לותה. והנך ג' חדשים לא אמרן אלא בשלא לותה מאחרים לצורך מזונותיה:
בשאין בידה משכון. ולא אמרן בששהתה שנים או ג' חדשים ולא תבעה ולא לותה אבדה מזונותיה בשאין בידה משכון אבל אם יש בידה משכון גובה לעולם:
ה"ג אמר רבי ייסא זו היא שאמרו בשם רבי יוחנן בתחלה וכו'. וה"פ הא דאמרו בשם ר"י אלמנה שתובעת מזונות שב"ד מוכרין בתחלה מנכסי הבעל כדי מזונותיה של י"ב חדש בפעם אחת והלוקח או היורשים לא ימסרו לה כל המעות אלא דמי מזונות של חדש בחדש שאם תינשא יחזיר מה שבידו ליורשים:
בסוף ל' יום. אם אמרו היורשים דכבר נתננו לה מזונות מחדש העבר והיא אומרת לא נטלתי עדיין:
ייבא. אתיא כהא דאר"א בשם ר"י:
ה"ג לוה ממנה אלף דינרין לשנה להיות מעלה דינר זהב לחדש. שנים עשר מנה שדינר זהב הוא מאה דינרין והיא אומרת בסוף שנה לא נטלתי והוא אומר נתתי:
ימים שבינתיים. כלומר עשרה חדשים שבינתים מי נאמן:
זו היא שאמרו הא בתחלה לא. קאי אהא דתנן בבבא מציעא ס"פ השואל המשכיר בית לחבירו לחדשים ונתעברה השנה בא מעשה לפני רשב"ג ור"י ואמרו יחלוקו חדש העיבור ואמר שמואל בבא באמצע החדש אבל בא בתחלת החדש כולו למשכיר בסוף החדש כולו לשוכר וה"נ כיון שבאה בסוף החדש עליה להביא ראיה וכן בהלואה נמי בימים שבינתיים הלוה נאמן שהרי מוחזק הוא בהמעות ואין מוציאין מיד המוחזק:
ה"ג וימכרו מזון שלשים יום שלא להורע כחה של אשה ויתנו לה מזון י"ב חדש אם אומר וכו'. וה"פ ופריך כיון שנותנין לה רק למזון לשלשים יום לא ימכרו רק לצורך ל' יום ומשני שלא להורע כחה של האשה שלא תצטרך לטרוח למכור כל ל' יום למזונותיה ופריך א"כ יתנו לה כל מה שמכרה לי"ב חדש בפעם אחת ומשני שלא לחוב להיתומים שאולי תנשא תוך י"ב חדש ולא יוכלו להוציא מידה:
כהדא דתני אלמנה שתפסה אפי' אלף זוז למזונותיה אין מוציאין מידה. אע"ג דקיי"ל מזונות ממקרקע ולא ממטלטלי הואיל ותפסה תפסה:
מהו מימר לה. לאלמנה הראה לנו מה שבידך כמה תפסת מנכסי יתומים כדי שנדע עד כמה תספיק לך למזונותיך:
מכיון שהיא עתידה לישבע בסוף. כשתתבע כתובתה אינה צריכה לישבע עכשיו:
ה"ג אפי' מה בידיך לא אמרינן לה חוי: