קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ט
מתני' שנפלו לה נכסים. מבית אביה:
בכתובתה. מנה ומאתים ותוספת ונדוניא שהכניסה לו וקבל עליו אחריות:
ובנכסים הנכנסים והיוצאין עמה. נכסי מלוג שכשנכנסת נכנסו עמה וכשיוצאת מבעלה יוצאים עמה:
יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. בגמרא מפרש טעמא:
ובה"א נכסים. דצאן ברזל בחזקתן בחזקת יורשי הבעל הואיל ואחריותן עליו:
גמ' ופריך הכא. ברישא תנן מוכרת ונותנת וקיים משמע דאף ב"ש מודו דהנכסים בחזקת האשה קיימו ובסיפא כשמתה אמרו ב"ש דיחלוקו משמע דמספקא להו אי קיימו בחזקת האשה:
ה"ג הן דאת אמר. וה"פ הא דקאמרת מוכרת ונותנת וקיים איירי כשנפלו לה בעודה תחת בעלה הראשון ובנשואה ידו וידה שוין ולא יותר וכשמת אין ליבם בה אלא זיקה הלכך ידו גריעא מידה והנכסים בחזקתה:
בשנפלו לה משנעשית שומרת יבם. דכיון דנפלו לה בשעה שהיא זקוקה לו ידו וידה שוין וזיקה עדיפא מאירוסין:
ה"ג נפלו לה עד שלא נעשית שומרת יבם ועשו פירות וכו' וכ"ה ביבמות. וה"פ שהשביחו הנכסים משנעשית שומרת יבם:
ההן יבם דהכא. הך יבם דמתני' מספקא להו לב"ש אם הוא כבעל או אינו כבעל לפיכך יחלוקו מספק דספק נשואה היא וזוכה היבם בחצי ירושתה שהבעל יורש את אשתו:
דב"ה פשיטא להו שהוא כבעל. לפיכך יורש את הכל והא דקאמרו בנכסים הנכנסים והיוצאין עמה שהן בחזקת יורשי האשה שכן בעלה שהוא אחי היבם אין לו בהן אלא אכילת פירות ואינן כשלו שאינן באחריותו:
יורשיה היורשין כתובתה. והן יורשי הבעל חייבין בקבורתה דתנן לעיל פ' נערה קבורתה תחת כתובתה ואפי' לא הניח בעלה כלום:
הוות צריכין לן. הוה מיבעיא לן מי קוברה:
מאחר שאין לה כתובה. מן היבם שכתובתה על נכסי בעלה הראשון כדתנן לקמן בפרקין איכא למימר שאינו חייב בקבורתה:
וקשיא. מאי סלקא אדעתיה דאין חייב לקברה וכי אשה שאין לה כתובה כגון שמחלה או מכרה כתובתה לבעלה וכי אינו חייב בקבורתה:
ומשני אשה אחרת אע"פ שאין לה כתובה. ראוי שיהא חייב בקבורתה כיון דראוי ליורשה:
ברם הכא. אבל שומרת יבם אם יש לה כתובה שהניח בעלה לתשלומי כתובתה חייב היבם לקברה אבל אם אין נכסים לכתובתה אין עליו לקברה: