קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ח · הלכה ה
מתני' ביציאתה. אם בא לגרשה:
בכניסתה שלו. בשעת נפילתן שלו כדברי חכמים ואיכא בין רבי שמעון לחכמים פירות המחוברין בשעת יציאה דלא איירי בהו חכמים ולית להו הא דאר"ש ביציאתה שלה דקסברי מה שגדל ברשותו שלו:
וביציאתה שלו. דמה שקדם ותלש בעודה תחתיו זכה בהם מדין פירות נכסי מלוג:
גמ' את אמר בכניסתה שלו. לאיזה דבר הן שלו:
ומשני מכרה וכו'. לענין זה הן שלו שאינה יכולה למכור אותן:
הוא משתפה ממנו. כלומר נדחה ממנו כמו בוקא דאטמא דשף מדוכתי' ל"א לשון נחת כמו אכלה בשופי וה"פ הבעל מקבל הנחת ממנו וכ"נ עיקר:
עשה אותן ביכורים. אם הן ביכורים או לא היא פלוגתא דר"י ורשב"ל:
ה"ג מלמד שאדם מביא ביכורי אשתו וכ"ה בביכורים. מלביתך יליף דביתו זו אשתו:
לאחר מיתת. אשתו הוא דבעל מביא ביכורים מנכסיה דהכל שלו אבל בחייה לא דקנין הפירות לאו כקנין הגוף הוא א"נ כיון דאכילת פירות הבעל אינו אלא מדרבנן אינו מביא:
אר"י לא שנא. בין בחייה בין לאחר מיתתה לעולם הבעל מביא ביכורים מנכסי אשתו דקרא איירי בסתם נשים שדרכן ליתן פירות נכסיהן לבעליהן וקנין הפירות כקנין הגוף דמי:
כדעתי'. לשיטתו:
ה"ג דאמר אדם יורש את אשתו דבר תורה. הלכך מוקי לקרא לאחר מיתה דמביא דלמ"ד ירושת הבעל דרבנן ע"כ לומר דקרא איירי בין מחיים בין לאחר מיתה דלעולם אין הגוף שלו:
לא קידשו. אם הקדיש הבעל הביכורים בעודה אצלו וגירשה קודם שליקטן אינן קדושים דהא בחייה לא מצי הבעל להקדישן:
ופקעת מינייהו קדושתן. לאחר שגירשה: