קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ז · הלכה ט
מתני' מוכה שחין. מצורע:
בעל פוליפוס. ריח החוטם:
המקמץ והמצרף נחשת. בגמרא מפרש:
והבורסי. מעבד עורות וכולן מפני שאומנתן מסרחת היא:
שממיקתו. ממסמתו לשון המק בשרו:
גמ' זה המקמץ צואה. לזבל השדות:
וי"א זה הבורסי. שמקבץ צואת כלבים לשרות בהן עורות:
מתני' אמרה כן וכו'. ממתני' מוכת דמקמץ לאו היינו בורסי מדתנן מקמץ ובורסי:
מתיך נחשת מעיקרו. ממקום מוצאו מן הארץ:
ראתן. שרץ יש לו במוחו:
ה"ג עלה דטלמסן ליגע במסאנא דמטרונא. וה"פ עלה איש יבניעל והוא פרעה ונגע במנעל דשרה ולקה מיד בראתן:
כ"ד מיני ארזים הן. מייתי ליה הכא משום דדמי לכ"ד מיני שחין:
אלא שבע בלבד. שהן המובחרין:
אדרא. הוא אילן שענפיו מרובי':
דולבא. קשטניי"א בלע"ז:
אלוים. קורע"לי בלע"ז:
הדרן עלך פרק המדיר