קרבן העדה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי דוד פרנקל
פרק ז · הלכה ב
מתני' שלא תאכל באחד מכל מיני פירות וכו'. בגמרא מפרש:
גמ' ופריך ויש אדם מדיר את חבירו מחיים. בתמיה הא אין הנדר חל כלל כדאמרינן בנדרים האומר קונם עיני משינה סתם לא חייל הנדר למיסר שינה:
ה"ג אלא בשאמר לה אם תאכלי מחפץ פלוני. וכ"ה ברא"ה וה"פ שלא אסרה אלא ממין אחד מכל מיני פירות שאם תטעום ממנו תהא אסורה מנכסיו:
ופריך אכלה וכו'. תאכל מאותו החפץ ותהא אסורה מליהנות מנכסיו ואז יעמיד פרנס שלשים יום ולמה תנן הכא במתני' יוציא מיד ויתן כתובה:
והני ראשה דפירקא. כלומר לאחר שתאכל אז יהא הדין כדתנן בראש הפרק המדיר את אשתו מליהנות לו וכו':
ומשני אבל וכו'. אלא באמת מתני' דידן איירי בשנדרה אשתו שלא תאכל באחד מכל מיני פירות ולא היפר לה בעלה:
וכמ"ד. בשנדרה איהי וקיים לה הוא הבעל נתן אצבעו בין שיניה והשיכה לפיכך יוציא מיד ויתן לה כתובה דסברא מסנא הוא דסני לה ואינה יכולה לגלגל עמו:
במקניטה ונדרה. כשהבעל מקניטה וע"י כך נדרה שהוא נותן אצבע בין שיניה ובכה"ג איירי מתני' לפיכך יוציא מיד ויתן כתובה: